ע"א 26468-11-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **נושא פסק הדין:** ערעור על פסק דין של בית משפט השלום, אשר הורה למערערים לסלק ידם משטח השייך, לטענת המשיב, למגרש שלו ושל אחיו. המחלוקת העיקרית נסובה סביב שטח "מרפסת" הצמוד לבית המערערים. **רקע עובדתי:** * המערערים והמשיב (יחד עם אחיו, רחמים) הם בעלים משותפים (במושע) של חלקת מקרקעין בתל אביב. * לא נערך הסכם שיתוף המסדיר את השימוש והחזקה. * בפועל, מזה עשרות שנים, כל בעלים מחזיק בשטח מסוים ("מגרש") שאמור לשקף את חלקו הרשום בחלקה. * המערערים מחזיקים במגרשם מאז סוף שנות ה-80' ובנו עליו את בית מגוריהם. * המגרש שבשימוש המשיב ורחמים היה ריק ועזוב במשך שנים, לאחר שהבית שהיה בו נהרס. * המשיב טוען כי המערערים "ניצלו" את ריקנות המגרש לפלוש לחלק ממנו, ובכלל זה לבנות את המרפסת. המערערים טוענים כי המרפסת היא חלק אינטגרלי מביתם. **הכרעת בית משפט השלום (נושא הערעור):** בית משפט השלום קיבל את גרסת המשיב וקבע כי המרפסת נמצאת בשטחו. ההכרעה התבססה על: 1. **חוות דעת מומחה (שאולי):** קבע כי הסככות של המערערים "חודרות במידה משמעותית לתחום מגרש" שהיה בשימוש המנוחה (אמו של המשיב). 2. **מפת מדידה (צרצור):** קבעה כי כדי להגיע לשטח המגיע למשיב ורחמים, יש לצרף שטח המוחזק כיום על ידי המערערים, כולל המרפסת. 3. **עדות המערער:** המערער נשאל האם בנה את הבית "בקו אפס" והשיב בחיוב. בית המשפט קמא קבע כי המערערים החזיקו בשטח המשיב "לכל היותר" כברי-רשות מכללא, אשר פקעה עם מכתב ההתראה. הורה על סילוק יד. **טענות המערערים בערעור:** 1. **סתירה בבסיס פסק הדין:** * **שאולי:** אישר בחקירתו כי לא ניתן לקבוע מידות מדויקות מתצלומי אוויר ואינו יכול לקבוע את מידת החדירה. * **צרצור:** חוות דעתו נפסלה על ידי בית המשפט עצמו (לא צוין מדוע בפסק הדין) אך עדיין שימשה בסיס להכרעה. כמו כן, הוא נסמך על נתונים שסיפק לו המשיב. * **עדות המערער:** המערער אינו מומחה, לא הובהר לו מהו "קו אפס", ולא ניתנה לו הזדמנות להתייחס למסקנה שיוחסה לדבריו. 2. **חוסר סמכות עניינית:** פסק הדין קבע בעלות בשטח, דבר שאינו בסמכות בית משפט השלום. 3. **קיפוח זכויות דיוניות.** **טענות המשיב בערעור:** 1. תומך במסקנות בית משפט השלום. 2. דוחה את טענת חוסר הסמכות העניינית, שכן התביעה הייתה לסילוק יד (המסורה לבית משפט השלום) וגם לא נטענה בהליך הדיוני. **הכרעת בית המשפט המחוזי (השופטים אטדגי, יעקובוביץ, סרוסי):** **1. סמכות עניינית:** * השופט אטדגי דוחה את טענת המערערים לחוסר סמכות עניינית. * **עיקרון משפטי:** מקרקעין שאינם מוסדרים (כמו במקרה זה, בו הבעלות היא במושע) אינם מקנים לבעלים חלק מסוים בהם, אלא הבעלות מתפשטת על כל אתר ואתר. * **היקש:** המחלוקת האמיתית אינה על בעלות רשומה, אלא על **זכות השימוש וההחזקה** בשטח מסוים מהמקרקעין המשותפים. תביעה לסילוק יד מהחזקה בשטח, גם אם הוא חלק מהמקרקעין המשותפים, **נמצאת בסמכותו של בית משפט השלום**. * **הסתייגות:** בית המשפט קמא לא היה צריך לקבוע "זכות בעלות" בלעדית למשיב בשטח מסוים, אלא להכריע בסוגיית ההחזקה והשימוש. **2. קביעת זכויות השימוש וההחזקה במקרקעין משותפים:** * **עיקרון משפטי (חוק המקרקעין):** * סעיף 27 לחוק המקרקעין: בעלות משותפת במושע פירושה שהבעלות של כל שותף מתפשטת בכל אתר ואתר, ואין למי מהם חלק מסוים. * סעיפים 29-30 לחוק המקרקעין: הדרך הראויה היא עריכת הסכם שיתוף המסדיר את השימוש וההחזקה. * **סעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין:** בהיעדר הסכם שיתוף, כל שותף רשאי להשתמש במקרקעין שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר. * **יישומו במקרה דנן:** * בפועל, חלוקת השימוש וההחזקה נקבעה בדרך של "חלוקה כלשהי" שנעשתה בין הבעלים לפני עשרות שנים, כאשר כל אחד מחזיק ב"מגרש" נפרד. * ההנחה המוסכמת (לפחות בין הצדדים הנוכחיים) היא שכל "מגרש" צריך לשקף בגודלו את חלקו הרשום של המחזיק. **3. הערכת הראיות והכרעת הערעור:** * **פגם מהותי:** בית המשפט המחוזי מציין כי אף בית המשפט קמא סבר כי חסר נתון משמעותי להכרעה. הוא אף הציע למנות מודד מטעם בית המשפט, אך המערערים התנגדו. * **ביקורת על הראיות:** * **שאולי:** אישר כי לא ביצע מדידות ולא ניתן להגיע למידות מדויקות מתצלומי אוויר. * **צרצור:** חוות דעתו נפסלה (עקב פגמים לפי פקודת הראיות). יתרה מכך, הוא הודה כי המדידה נעשתה על פי הנחיות המשיב, מה שמעלה חשש למסקנה מראש. * **עדות המערער ("קו אפס"):** דבריו נלקחו מהקשרם, לא הובהר למערער משמעות המונח, ולא ניתנה לו הזדמנות להגיב למסקנה שיוחסה לו. * **החלטה:** * **ביטול פסק הדין והחזרת התיק:** לא ניתן היה לבסס הכרעה על הראיות שהוצגו. * **מינוי מודד מטעם בית המשפט:** בית המשפט המחוזי סבור כי היה על בית משפט השלום למנות מודד מטעם בית המשפט (בהתאם לתקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי דאז), גם ללא הסכמת הצדדים, על מנת להכריע במחלוקת על גודל השטח והגבולות. * **התהפכות היוצרות בדיון בערעור:** המערערים הסכימו להחזיר את התיק לבית משפט השלום למינוי מודד, אך המשיב סירב. * **תוצאה:** הערעור מתקבל, פסק הדין מבוטל, והתיק מוחזר לבית משפט השלום למינוי מודד מטעם בית המשפט שיקבע את גודל השטח המדויק, ועל בסיס חוות דעתו יינתן פסק דין חדש. * **הוצאות:** לא נפסקו הוצאות, מאחר שהמחלוקת לא הוכרעה סופית. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הבחנה בין בעלות להחזקה/שימוש:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה החשובה בין זכות בעלות רשומה במקרקעין משותפים (שאינה מקנה חלק ספציפי) לבין זכויות השימוש וההחזקה בפועל, אשר יכולות להתגבש גם ללא הסכם שיתוף רשמי, מכוח נוהג או הסכמה משתמעת. * **התמודדות עם מקרקעין במושע ללא הסכם שיתוף:** בית המשפט מדגיש את הקושי ביישום העקרונות של סעיף 31 לחוק המקרקעין (שימוש סביר) במקרקעין משותפים ללא הסדר, ומצביע על כך שהדרך הראויה היא הסכם שיתוף. במקרה זה, ההכרעה נסמכה על "חלוקה" דה-פקטו שהתקיימה במשך שנים. * **חובת בית המשפט למנות מומחה:** בולט העיקרון כי במקרים בהם יש חסר ראייתי מהותי להכרעה, ובית המשפט מזהה צורך בחוות דעת מקצועית, עליו לפעול למנות מומחה מטעמו (גם ללא הסכמת הצדדים, לפי תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי דאז), ולא להשאיר את הצדדים ללא הכרעה או לבסס פסק דין על ראיות פגומות. * **ביקורת על שימוש בראיות שקשה לבסס עליהן:** פסק הדין מראה כיצד בית משפט קמא הסתמך על חוות דעת פגומה (צרצור) ועל עדות שהובנה באופן שגוי (המערער לגבי "קו אפס"). בית המשפט המחוזי מדגיש את הצורך בבחינה קפדנית של הראיות, איכותן, והקשרן. * **הגנה על זכויות דיוניות:** ההתייחסות לעדות המערער ("קו אפס") מראה כי בית המשפט צריך לוודא שהצדדים מבינים את השאלות הנשאלות, ושיש להם הזדמנות סבירה להגיב על מסקנות המיוחסות לעדותם. * **התמודדות עם טענת חוסר סמכות עניינית:** פסק הדין מבהיר כי תביעה לסילוק יד מהחזקה במקרקעין משותפים (גם אם היא נוגעת לגבולות פיזיים) מצויה בסמכותו של בית משפט השלום, בניגוד לטענת המערערים שהכריעו ב"בעלות". בסופו של דבר, פסק הדין מבטא שאיפה להגיע להכרעה צודקת ומבוססת, ומוכן להחזיר את התיק לדיון נוסף ולהורות על הבאת ראיות חדשות (מינוי מודד) כאשר הראיות המקוריות אינן מספקות.