ת"א 23465-09-12

תקציר

שתי תביעות מאוחדות הוגשו על ידי ועדת התכנון המקומית והרשות המקומית נגד מיזם פרטי, בדרישה לתשלום שיפוי בגין פיצויים ששולמו לפי חוק התכנון והבנייה. התביעות התבססו על הוראות שיפוי שנקבעו בתוכניות מתאר שנחתמו על ידי היזם. בית המשפט מצא כי הוראת השיפוי, שפורשה כראוי, חלה הן על היזמים הציבוריים והן על היזמים הפרטיים, כלומר כל אחד מהם יצטרך לשלם מחצית מעלות הפיצוי. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי ועדת התכנון המקומית בלבד, ביקשה שיפוי בגין 234,432 שקלים ששולמו כפיצויים לשני בעלי קרקע. בית המשפט קבע כי חובת השיפוי של הנתבעת חלה רק על מחצית מסכום זה, קרי 117,216 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום. מאחר שהתשלום הגיע מכיסה של העירייה, ומאחר שלא הובהר אם התשלום שולם מתקציב הוועדה המקומית, ניתן היה לראות במועצה המקומית כמי שנשאה בחלקה בשיפוי, כלומר ניתן היה לדרוש מהיזם רק את יתרת הסכום. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי שלושת התובעים (ועדת התכנון המקומית, העירייה והמועצה המקומית), ביקשה שיפוי בגין 85,687 ₪ ששולמו לבעל קרקע. על פי הוראת השיפוי, הנתבעת הייתה חייבת במחצית סכום זה, קרי 42,843 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום. בית המשפט דחה את טענות הנתבע כי חל שיהוי וכי התביעה נדחתה בזמן, וקבע כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות וכי לא הוכחה רשלנות או שיהוי. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים המתאימים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10% מכל תביעה. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.