פש"ר 2686/07

תקציר

פסק הדין סובב סביב שני נכסים – דירה בתל אביב שהועברה לאשת החייב בשנת 1999 ודירה נוספת ברמת גן שנרכשה בתמורה ממכירת הדירה בתל אביב. הנאמן לנכסי החייב פנה לבית המשפט בבקשה לקבוע את תקפותן של עסקאות אלה, בטענה כי מדובר בניסיונות להבריח נכסים ולהונות נושים. לגופו של עניין, ביקש הנאמן לבטל את העברת הדירה בתל אביב, בטענה כי מדובר בהעברה פיקטיבית או במתן בטל לפי פקודת פשיטת הרגל. לחילופין, ביקש הנאמן מבית המשפט לפסוק כי הדירה ברמת גן, שנמצאת כיום בבעלות נכדו של החייב, נמצאת בבעלות חלקית של החייב שכן נרכשה בכספי מכירת הנכס בתל אביב. החייב, לעומת זאת, טען כי ההעברות היו לגיטימיות וכי הוא לא היה חדל פירעון באותה עת. לאחר בחינת חומר הראיות, פסק בית המשפט לטובת הנאמן. נקבע כי העברת הדירה בתל אביב אכן הייתה עסקה פיקטיבית שנועדה להיראות כמתנה לאשת החייב לביטחונה הכלכלי, אך בפועל שמרה על זכויותיו של החייב. עדות לכך היא התחייבות משפטית שנחתמה על ידי האישה, המאפשרת לחייב לשמור על השליטה בנכס. כמו כן, בית המשפט קיבל את טענת הנאמן כי העסקאות היו ניסיון להבריח נכסים, וציין את קשייו הכלכליים של החייב בעת ההעברה. באשר לנכס ברמת גן, קבע בית המשפט כי מאחר שהעברת הדירה בתל אביב בטלה, ניתן לייחס את הכספים ששימשו לרכישתה בחזרה לחייב. משכך, נעתר בית המשפט לבקשת הנאמן לבסס בעלות חלקית על הדירה ברמת גן על ידי החייב. עם זאת, מאחר שאשת החייב הייתה זכאית למחצית התמורה ממכירת הדירה בתל אביב, הכיר בית המשפט בזכותה לפרוש את חלקה כראות עיניה. לפיכך, הורה בית המשפט לנאמן לערוך את הבדיקות הדרושות ולהגיש בקשה רשמית לגבי עודפי כספים פוטנציאליים המגיעים לקרן פניות הציבור. עד להבהרה זו, צו המניעה הקיים האוסר על כל דיספוזיציה בדירה ברמת גן יישאר על כנו. פסק הדין הדגיש את אופיים הרטרואקטיבי של דיני פשיטת הרגל, תוך הדגשת זכויותיו של הנאמן בנכסי החייב עוד מימי מעשה פשיטת הרגל. ככלל, פסק הדין נועד להגן על נושיו של החייב ולהבטיח חלוקה הוגנת של נכסיו.