ת"א 16808-06-18

תקציר

השופטת הקדימה את פסק הדין בקובעה כי יש לדחות את התביעה בעילה של התיישנות, היעדר הסכם הלוואה רלוונטי מצורף וחוסר מהימנות גרסת התובע לאירועים, אשר סתרה את גרסתו האמינה יותר של הנתבע. בהמשך לנקודה הראשונה, הסכימה השופטת עם הנתבע כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד קמתה של עילת התביעה, שהיה לכל המאוחר עד מאי 2007 לפי גרסתו של התובע עצמו. לאחר מכן פירט השופט את ההליכים המשפטיים הקודמים בין הצדדים, שנפתחו במאי 2009 ובנובמבר 2014, וטען כי יש לכלול את משך הזמן שהליכים אלה נכללו במניין ההתיישנות. גם אם ייחשב המועד המוקדם יותר של יוני 2006 לתחילתה של תקופת ההתיישנות, עדיין תידחה התביעה בשל חלוף הזמן. לגבי הנקודה השנייה, השופטת הסכימה עם הנתבעת כי חוק אשראי הוגן מחייב הסכם הלוואה בכתב, שהתובע לא עמד בו. החוק, החל על המקרה הנוכחי, מחייב את המלווים להציג מסמך כתוב – הסכם ההלוואה – לביסוס טענותיהם. השופט מצא את טענות התובע בלתי משכנעות, במיוחד לאור העובדה שההלוואה המדוברת הייתה חלק מעיסוקו כמלווה חוץ בנקאי. כמו כן, השופטת ציינה כי גרסת התובע לאירועים אינה עקבית ומלאת סתירות, בעיקר בכל הנוגע לבדיקות השונות הכרוכות בתיק. השופטת העדיפה את גרסת הנתבעת לאירועים, ומצאה את עדותה עקבית וכנה, בעוד שגרסתה של התובעת הותירה ספקות ואי ודאות לגבי מספר עובדות מהותיות. השופט בחן גם את עדויות העדים ומצא אותן חלקיות ולא עקביות, ללא תימוכין לאף אחד מהצדדים. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי יש לדחות את התביעה, והורתה לתובע לשלם לנתבע 15,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום.