ע"א 630/79

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק זה עוסק בעיקר במידה שבה המאמצים המשותפים של בני זוג בבניית משפחה ובטיפוחה צריכים להשפיע על קביעת זכויותיהם בנכסים. ההחלטה מעוגנת ברעיון של הסכם מכללא בין בני זוג בדבר שיתוף בנכסים, המושפע ממאמצים משותפים: תפקידה של האישה בניהול הבית ובגידול הילדים, וחלקו של הבעל בפרנסה. בית המשפט מכיר בחזקת שיתוף בנכסים, אותה ניתן להפריך באמצעות ראיות המצביעות על היעדר כוונה לחלוק בנכסים. באופן ספציפי, נכסים שנרכשו לפני הנישואין או שעברו בירושה אינם נופלים תחת חזקה זו בשל היעדר מאמץ משותף ברכישתם. המקרה שנדון בפני בית המשפט עסק בבני זוג שעלו לישראל, כאשר האישה מנהלת בעיקר את משק הבית והבעל צובר רכוש באמצעות פעילותו העסקית. למרות היבטי חיים משותפים, כגון דירה ורכב הרשומים במשותף, סירובו של הבעל לחלוק בנכסים עסקיים, שנתמך בעדות, הצביע על היעדר כוונה להפוך את אשתו לשותפה בנכסיו העסקיים. בית המשפט היה חצוי, כאשר דעת מיעוט הדגישה את תרומת תפקידה של האישה בבית, וטענה לשיתוף ברכוש המשותף. עם זאת, דעת הרוב דחתה את הערעור, תוך שהיא מחזקת כי נדרשות ראיות משמעותיות לתביעת נכסים עסקיים משותפים, תוך הדגשת נסיבות כמו אופי הנכסים וכוונת בני הזוג המשתקפת בפעולות וברישומים, אשר במקרה זה לא העידו די הצורך על כוונת נכסים משותפים.