ב"ל 14537-04-18

תקציר

התובע, צייר במקצועו, טען כי האסתמה שלו נגרמה כתוצאה מחשיפה לחומרים רעילים בעבודה, ולכן יש להכיר בה כמחלת מקצוע. הנתבע, לעומת זאת, חלק על טענה זו. בית המשפט מינה מומחה שאישר כי התובע סובל מאסתמה, אך לא הצליח להסיק האם היא נגרמה כתוצאה מעבודתו. הצלחת התביעה הייתה תלויה במועד שבו החל קוצר הנשימה של התובע. מאחר שחוות הדעת של המומחה לא אישרה קשר סיבתי והרשומה הרפואית הראשונה הייתה שמונה חודשים לאחר סיום העסקתו של התובע, סיכויי ההצלחה נראו קלושים. עם זאת, בית המשפט בחן את התביעה גם במסלול המיקרוטראומה. לאחר ששקל את חומר הראיות, מצא בית הדין כי קוצר הנשימה של התובע אכן החל במהלך עבודתו. מסקנה זו, בשילוב עם אמירתו האחרונה של המומחה, הביאו את בית המשפט לקבל את התביעה. כתוצאה מכך, האסתמה של התובע הוכרה כנגרמת כתוצאה מחשיפה במקום העבודה לחומרים רעילים באמצעות מסלול המיקרוטראומה. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט, תוך זכות ערעור על פסק הדין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 11.2.2022, והתובעת יוצגה על ידי עו"ד שושנה סוזן סמק.