בד"א 51/88

תקציר

פסק הדין דחה את ערעורו של עורך דין שנמצא אשם בהפרת חובות נאמנות כלפי לקוח. עורך הדין ייצג בעל ואישה בניסוח הסכם גירושין שכלל הוראות למכירת דירתם וחלוקת שכר טרחה. בהמשך ביקש הבעל להחזיר פיקדון שבוצע אצל עורך הדין להבטחת תשלומים הקשורים למכירה, אך במקום זאת השתמש עורך הדין בכספים לכיסוי חובו של הבעל לאישה כמפורט בהסכם הגירושין. בית המשפט קבע בדעת רוב כי לעורך הדין הייתה חובת נאמנות כלפי הבעל כלקוחו וכי הוא הפר חובה זו בכך שפעל בניגוד לאינטרסים של הבעל. הם הדגישו כי חובת הנאמנות של עורך דין חלה על כל אדם המקבל את שירותיו המקצועיים, ללא קשר לתשלום שכר טרחה, וכי השלבים השונים של יחסי עורך דין-לקוח במקרה זה קשורים זה בזה. לדברי בית המשפט, מעשיו של עורך הדין היוו הפרה של סעיף 28(א) לכללי האתיקה, האוסר על עורכי דין לטפל בעניינים נגד לקוחות לשעבר. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי עורך דין מחזיק בכספים שהופקדו בידיו בנאמנות, והפרת אמון זה היא הפרה נפרדת. דעת המיעוט בבית משפט קמא טענה כי עורך הדין ייצג רק את האישה, אך ערכאת הערעור לא הסכימה ואישרה את הבעל כלקוח. פסק הדין גם הבדיל מקרה זה מפסיקה קודמת בעניין זכות השעבוד של עורך דין, שכן המקרה הנוכחי עסק בהבטחת תשלומים עבור האישה, ולא בשכר טרחת עורך הדין עצמו. לבסוף, הדגיש בית המשפט את חובתו של עורך הדין לשתף פעולה עם עמיתים ולבקש הדרכה מוועדת האתיקה במצבים כאלה.