תו"ב 55745-05-15

תקציר

הנאשם הואשם בהפרת חוקי התכנון והבנייה בכך שהשתמש בחלקת קרקע למגורים ללא היתר. כתב האישום ייחס לה עבירה של שימוש חורג לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התכנון והבניה. הנאשמת הכחישה את ההאשמות וטענה כי כתב האישום אינו תקין מחמת שיהוי, שכן היא שהתה בשטח שנים רבות מבלי שננקטו נגדה פעולות אכיפה. עוד טענה כי אין לחייב את עדותם של הפקחים שכן הם לא נכנסו למבנים במהלך ביקורם וכי נפל פגם בכתב האישום בכך שלא נחקרו על העבירות. בית המשפט דחה טענות אלה, אך מצא טעם בטענות הנתבעת בדבר התנהלות בלתי תקינה של הפקחים בעת ביקורם במקרקעין ואי זימונה למסרת גרסה. עדותם של הפקחים הייתה פגומה שכן התבססה על זיכרונם, והם לא תיעדו את הביקור או את אמירתו המפלילה של הנאשם. יתר על כן, המפקחים דנו ביניהם בתיק לפני העדות, ויצרו זיכרון משותף שפגע באמינותם. עוד קבע בית המשפט כי זכויותיה של הנאשמת במהלך הביקור נפגעו, שכן לא נמסר לה על חשדותיה או על זכויותיה לסרב כניסה ולהיוועץ בעורך דין. הפרות אלה, יחד עם אי זימונה לחקירה, הביאו לפגיעה משמעותית בזכותה להליך הוגן. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההשפעה המצטברת של פגמים אלה, לרבות היעדר תיעוד מתאים, פגעה בהוגנות ההליך. לפיכך, שתיקתו של הנאשם לא יכלה לשמש לחיזוק ראיות התביעה. בנסיבות אלה, זיכה בית המשפט את הנאשם מן העבירה, בהדגישו כי אמנם לפקחים תפקיד חשוב באכיפת חוקי התכנון, אך עליהם גם להקפיד על עקרונות בסיסיים של הגינות.