ע"א 7025/12

תקציר

פסק הדין דן בחילוט כלי רכב שנרכשו בכספים שהושגו באמצעות פעילות פלילית. לדברי השופטים, רכישת כלי הרכב הייתה קשורה בעקיפין לפעילות פלילית ולכן לבית המשפט יש סמכות להורות על תפיסתם, שכן היא מפרה את חוק איסור הלבנת הון ואת חוק המאבק בארגוני פשיעה. חוקים אלה נועדו להחליש רשתות פשע על ידי התמקדות בנכסים הכלכליים שלהם. מאחר שהליך כזה פוגע בזכות החוקתית לקניין, בית המשפט הכיר בזכויותיהם של צדדים שלישיים תמימים שיש להם תביעות לגיטימיות על הנכסים שנתפסו. במקרה דנן, טענה המערערת לזכות בכלי הרכב באמצעות משכון. עם זאת, המערערת לא הצליחה להוכיח כי תביעתם נופלת בגדר החריגים לחילוט, דהיינו, כי רכישת זכות המשכון נעשתה בתום לב. בית המשפט מצא ראיות רבות המצביעות על מודעותו של המערער למקורם הפלילי של הכספים ששימשו לרכישת כלי הרכב. זאת ועוד, התנהלותו העסקית החריגה של המערערת ומעורבותו של אביב וייס, חבר פעיל בארגון הפשיעה, הוכיחו עוד יותר את חוסר תום לבם. השופטים דחו גם את טענת המערערים כי רכשו בעלות חלקית בלבד על כלי הרכב, ועל כן יש לדחות חלק מטענות החילוט. בית המשפט קבע כי הרוכש מחזיק במלוא זכויות הבעלות, ומשכון המערערת נרשם כבטוחה לחוב שנצבר. בנוסף, השופטים לא מצאו פגמים פרוצדורליים בטיפול בראיות מהתיק הפלילי ובהליך החילוט, וקבעו כי הסכם החילוט בין המדינה למשיבים האחרים לא פגע בזכויות המערער. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב בתשלום הוצאות המדינה בסך 20,000 ₪. השופט נעם סולברג נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים ש' ג'ובראן וז' זילברטל.