ת"א 38061-04-17

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת התובע כנגד הנתבע, הנובעת ככל הנראה מתיק פלילי בו זוכה התובע מחמת ספק, חסרת שחר. השופט פירט את הנימוקים להחלטה זו, וציין תחילה כי הזיכוי אינו מוחלט, ולכן אינו מצדיק את דרישת התובע לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין. שנית, הראיות שעמדו בפני הנאשם בעת הגשת כתב האישום ולאחריו הצדיקו את החלטת הנתבע להעמיד לדין את התובע; משכך, הנתבעת לא פעלה ברשלנות ולא הפרה חובת זהירות כלשהי כלפי התובע. השופטת הדגישה כי הגורם המכריע בבחינת סבירות החלטת הנאשם היה המצב באותה עת, ולא הערכתה בראייה לאחור. בנוסף, הכשלים בחקירה ובאיסוף הראיות, לרבות אלה הקשורים לשחזור התאונה, לא היטיבו עם הנתבע אלא עם התובע, וסביר להניח שהרשעתו של התובע הייתה עומדת בבית המשפט המחוזי גם ללא כשלים אלה. זאת ועוד, התובע לא הוכיח די הצורך את הנזקים הנתבעים או קשר סיבתי בין מעשי הנתבע לבין נזקים נטענים אלה. טענות אובדן ההכנסה של התובע לא נתמכו בראיות מספיקות, כגון דוחות כספיים או עדויות של לקוחות או עובדים. כך גם לגבי עוגמת נפשו ותביעות הפגיעה במוניטין, שגם לגביהן לא סיפק התובע ראיות מספיקות. לפיכך, דחתה השופטת את בקשת התובע לפיצויים שונים, לרבות שכר טרחת עורך דין, והורתה לתובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.