עמ"נ 6568-09-21

תקציר

בקשתם של שני אזרחים קנייתים שנכנסו לישראל כתיירים וביקשו מקלט בעילה של סכנה מארגון הטרור אל-שבאב במדינתם נדחתה. בית המשפט לא מצא פגם בפסק הדין הקודם ואישר את ההחלטה שלא להאריך את שהותם. המערערים, בני הדת הנוצרית – הדת השלטת בקניה – מסרו תיאורים סותרים לגבי הסיבות לעזיבתם את קניה. תחילה טענו כי נמלטו בשל איומי טרור כלליים מצד ארגון אל-שבאב, ורק בהמשך טענו כי הותקפו אישית על ידי הארגון. בית המשפט שקל סתירות אלה וקבע כי לא ניתן לסמוך על תיאורן את הנסיבות שהובילו לעזיבתם. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערערים שהו בקניה זמן מה לאחר התקיפה הנטענת, דבר המערער את טענתם בדבר חשש מבוסס היטב מפני רדיפה. עוד ציין בית המשפט כי המערערים יכלו להעתיק את מקום מגוריהם לקניה או למדינה סמוכה, נוכח ריכוזו הגיאוגרפי של ארגון אל-שבאב ושכיחות הנצרות במדינה. הערעור נדחה בשל חוסר אמינות גרסת המערערים לאירועים, היעדר חשש מוכח מפני רדיפה והאפשרות למצוא מקום מגורים חלופי בטוח בתוך קניה. ההחלטה לדחות את בקשת המקלט שלהם הייתה אפוא מוצדקת, והערעור נדחה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. למערערים ניתן מועד אחרון ליציאה מישראל כדי להימנע מפעולות אכיפה.