בג"צ 26/99

תקציר

בית המשפט דן בעתירות נגד פטורים מארנונה המוענקים למוסדות ציבור שונים לפי פקודת הארנונה העירונית (פיטורים), 1938. סעיפים 5(ז) ו-5(י) לפקודה מעניקים פטור למוסדות המציעים סיוע רפואי ושירותים ציבוריים בהתנדבות, בכפוף לאישור שר הפנים. העותרים, הרשויות המקומיות, טענו כי המוסדות הנהנים מפטורים אלה אינם עומדים עוד בתנאים וביקשו לבחון מחדש את מעמדם הפטור ממס. בית המשפט הדגיש כי סמכותו של השר להעניק פטורים צריכה להיות מופעלת באמות מידה ברורות, רלוונטיות ושוויוניות, ועליו לבחון מחדש פטורים מן העבר לאור התנאים הנוכחיים. הצורך בהערכה מחודשת הודגש על ידי הוספת סעיף 5ג לפקודה באמצעות תיקון, שקבע מיסוי מדורג על נכסים שהיו פטורים בעבר, החל מ-6% בשנת 2003 ועד ל-33% בשנת 2006. דעת הרוב, בניגוד להתנגדותו של השופט אנגלרד, קבעה כי עדיין יש לבחון מחדש פטורים שניתנו לפני עשרות שנים על פי קריטריונים עכשוויים, המשקפים שינויים בנסיבות ובאמות מידה משפטיות. בית המשפט אישר את הצורך בקריטריונים שקופים שיבטיחו חלוקה הוגנת של נטל המס וקבע כי פטורי העבר אינם צריכים להיות חסינים מפני הערכה מחדש. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי פטורים "היסטוריים" אלה ייבחנו על פי קריטריונים שנקבעו וחייב את המשיבים לבחון מחדש את הזכאות, כאשר רק המוסדות העומדים בקריטריונים יהיו זכאים לפטורים החלקיים המתוקנים הקבועים בחקיקה האחרונה. ההחלטה נועדה לאזן בין הצרכים הפיננסיים של הרשויות המקומיות לבין יחס שוויוני לפטורים ממס הניתנים למוסדות ציבור.