ת"א 42433-06-20

תקציר

התובעת, ח.ש. נוף מול ים בתל אביב, ביקשה לפנות את הנתבעים מנכס בו התגוררו מבלי לשלם דמי שכירות במשך למעלה מעשרים שנה. הנתבעים טענו כי הם דיירים מוגנים, או בעלי זכויות כמו דיירים מוגנים, וביקשו להישאר בנכס או לקבל פיצוי בדירת מגורים חלופית. עוד טענו כי אביהם, שהתגורר בנכס לפניהם, הוא יורש של הבעלים הקודמים, ולכן יש להם זכות להמשיך להחזיק בנכס. בית המשפט מצא כי טענות הנתבעים כי הם דיירים מוגנים אינן מבוססות על ראיות כלשהן וסותרות. לכל היותר, הנתבעים רמזו על הרשאה לאכלס את הנכס, אשר פקעה כאשר התובעת שלחה להם מכתב התראה בפברואר 2020. כן חויבו הנתבעים בתשלום דמי שימוש בגין התקופה שבין מאי 2020 למועד הפינוי בפועל, שחושבו בסך של 6,800 ₪ לחודש, על בסיס דו"ח שמאות שהגיש התובע. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי התובעת פעלה בחוסר תום לב ואת טענותיהם בנוגע להליך מכירת הקרקע, ומצא אותן ללא תימוכין. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת התובע והורה לנתבעים ולכל מי מטעמם, לרבות אביו של הנתבע, לפנות את הנכס בתוך 120 יום. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין הכיר בזכותה של התובעת לדרוש את פינוי הנתבעים מהנכס, הנמצא בחלקה 56, לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין.