ע"פ 3230/93

תקציר

המערער בתיק זה הורשע באונס, כליאת שווא ושיבוש הליכי משפט בעקבות אירוע שהתרחש ביום 1.8.90. הקורבן, צעירה בת 21, טענה כי המערער, אותו לא הכירה, הציע לה טרמפ הביתה אך במקום זאת הסיע אותה לאזור מבודד בניגוד לרצונה ואנס אותה. בית המשפט המחוזי מצא את עדותה של הקורבן אמינה והרשיע את המערער על סמך גרסתה ועדותו שלו במשטרה. לטענת הקורבן ובית המשפט, מעשיו של המערער היוו אינוס שכן הוא הבין שהקורבן לא הסכים והמשיך בכל זאת בשל התנהגותו הכופה והמאיימת. בנוסף, הורשע המערער בכליאת שווא בכך שמנע מהנפגעת לצאת מהרכב ובשיבוש הליכי משפט בכך שאיים עליה שלא תדווח על האירוע למשטרה. המערער ערער על הרשעתו ועל גזר דינו, אך בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצא עילה להתערב בקביעות המהימנות או במסקנות העולות מן העובדות. גם בית המשפט העליון הסכים כי העונשים על המעשה הנתעב ראויים ודחה את הערעור על חומרת העונש. השופטת ט' אור, השופטת י' זמיר והשופטת ד' דורנר פסקו פה אחד.