ת"א 19332-12-11

תקציר

פסק הדין בחן את טיב היחסים בין בנקים ללקוחות, והדגיש כי על אף היותם מסחריים במהותם, מערכת היחסים היא בעלת מאפיינים ייחודיים המחייבים רגולציה מיוחדת, כפי שקיבלו חיזוק מהוראות חוק הבנקאות. התובע ביקש לפתוח חשבון נאמנות, בטענה שהוא דומה לחשבון עובר ושב, שהבנקים מחויבים בו על פי חוק לפי סעיף 2(א)(2) לחוק הבנקאות. עם זאת, בית המשפט קבע כי חשבונות נאמנות הם נפרדים משום שהם מנהלים כספי צד ג' שאינם בבעלות בעל החשבון, בניגוד לחשבונות עו"ש. בית המשפט לא מצא חובה סטטוטורית על הבנק לפתוח חשבון נאמנות עבור התובעת, שכן זו לא נכללה ברשימת שירותי החובה לפי חוק הבנקאות. יתר על כן, בית המשפט סבר כי סירוב הבנק סביר, בהתחשב בהיסטוריה הפיננסית של התובע של חובות ועיקולי חשבונות. הדבר היווה סיכונים פוטנציאליים לחובות הבנק כלפי צדדים שלישיים שכספם ניתן להפקיד בחשבון. בית המשפט שקל גם את טענת התובע לפגיעה בחופש התעסוקתי, והגיע למסקנה כי כל השפעה היא מינימלית, שכן מרבית הפרקטיקות המשפטיות אינן דורשות חשבון נאמנות, והתובע מצא פתרון חלופי. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע.