פש"ר 1623/05

תקציר

המחלוקת היא בין הנאמן המנהל את נכסי החייב, שמעון סטרוד, לבין מספר משיבים ובהם בנק הפועלים וכונס נכסים שמונה על ידי הבנק בנוגע למקרקעין של סטרוד. המחלוקת העיקרית היא על חלוקת התמורה ממכירת המקרקעין, ובפרט האם הכונס והבנק רשאים להוסיף עמלות מסוימות וחוב נוסף לסכום המובטח במשכנתא. הנכס, שהיה בבעלות שווה של החייב ואשתו, שועבד לבנק. כאשר נכנס החייב להליכי פשיטת רגל, מונה הנאמן לממש את חלקו של החייב בנכס. עם זאת, כונס הנכסים טען כי הנאמן החמיץ כמה מועדים, וניסה להשתלט על תהליך המימוש. ניסיון זה בוטל מאוחר יותר לאחר שהנאמן הוכיח כי פעל למכירת הנכס. הבנק והכונס רוצים שתמורת המכירה תכסה עמלות וחובות נוספים, אך הנאמן חולק על כך. השופט פוסק לטובת הנאמן, וקובע כי את החוב הנוסף יש לפרוע מחלקה של אשת החייב, שאין לה נושים אחרים, ולא מקופת פשיטת הרגל. בנוסף, השופט מוצא כי טענת הכונס לשכר טרחה גבוה אינה מוצדקת, מה גם שמימוש הנכס נעשה בעיקר על ידי הנאמן. השופט מורה לבנק ולכונס הנכסים לשאת בהוצאות הנאמן ובשכר טרחת עורך הדין ביחד ולחוד.