ע"א 2579/11

תקציר

במקרה של ערעורו של נעים, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, ודחה את טענותיו של נעים בשל היעדר ראיות מהימנות התומכות בטענותיו כי כתב ההגנה המתוקן שלו הוסר שלא כדין. בית המשפט מתח ביקורת על עדותו של נעים ומצא אותה אמינה פחות מזו של עו"ד הלר, והתייחס לטיפול הבלתי מורשה של נעים בכספים, שהוביל בעבר להרשעתו הפלילית בגניבה. ערכאת הערעור התייחסה גם למסמכים שהגיש נעים, אך אלה לא שינו את ממצאי בית המשפט. בית המשפט דחה את פרשנותו של נעים להסכם שכר טרחה, ובכך חיזק את חוסר המודעות של סולקור לגביית כספים. באשר לאחריותו של בנק הפועלים, קבע בית המשפט כי הבנק התרשל בפיקוח על חשבון הנאמנות שפתח נעים על שמו של סולכור ללא הסכמה, מה שאפשר את מעשי המרמה של נעים. בית המשפט שקל את הפסיקה שנקבעה בעניין איילון בעניין חובות הבנק כלפי מי שאינם לקוחות, ומצא את רשלנותו של בנק הפועלים משמעותית. באשר לרשלנות תורמת, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות כדי להטיל על סולקור את האחריות לחוסר הפעולה שלהם בנוגע לכספים. בית המשפט קיבל חלקית את ערעור הבנק בעניין הודעות צד ג', והטיל על נעים אחריות מלאה לשיפוי הבנק בשל אשמתו המוסרית הגדולה יותר לעומת רשלנות הבנק. בית המשפט התייחס גם לערעורים הנגדיים של סולקור, ופסק פיצויים נוספים והוצאות משפט לסולקור, תוך הכרה במשאבים הרבים שהוקדשו לתיק. השופטים הסכימו עם מסקנותיו של השופט זילברטל, ואישרו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת ההתאמות בערעורים הנוגעים להוצאות וחבויות.