ע"א 16920-01-24

תקציר

עניינו של הערעור בעיקר בזכויות הבעלות והשימוש במגרש 2003, ובתשלומים המתאימים. בית המשפט מצא כי אכן קיים הסכם המורה את השימוש במגרש זה למערערת ולמשיב. טענת המערערת כי הסכמת הצדדים פסולה עקב כניסתו של בעל זכויות חדש נדחתה, שכן המחזיק החדש לא חזר בו מההסכם, והתנהלות הצדדים נותרה ללא שינוי לאחר הרכישה. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימת שותפות בנוגע לזכויות השימוש במגרש, ואלה חלות על חוק המקרקעין. בית המשפט אף הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי השימוש שעשתה המערערת במגרש 2003 אינו מותר לפי סעיף 31 לחוק המקרקעין, שכן הוא מנע מהמשיבה לעשות שימוש דומה במגרש. טענת המערערת כי המשיב לא הביע עניין בשימוש במגרש לחניון לא התקבלה, שכן המערערת לקחה את המגרש באופן חד צדדי והתעלמה מבקשות המשיב לאחר מכן. בית המשפט דחה גם את תביעת המערערת ל"דמי ייזום" בשל היעדר ראיות התומכות בה. עם זאת, בית המשפט התערב בשני עניינים. ראשית, באשר להחזקותיו של המשיב בחלקה 2003 לצורך חישוב דמי שימוש, קיבל בית המשפט את טענת המערערת כי יש לחשב אותן על בסיס הזכויות הקנייניות, העומדות על 33.9% למשיב. שנית, בית המשפט קיבל את תביעת המערערת להוצאות שהוצאו בהכשרת החניון, והורה כי סכום של 118,746 ₪ ינוכה מדמי השימוש שהמערערת חייבת. המשיב חויב להשיב למערער את הסכום המקביל בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.