ע"פ 1051/98

תקציר

בתיק הנוגע להריסת שתי סככות שנבנו ללא היתר בסמוך למגורי המערער בנשר, הוגש הערר על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בק, שהורה על הריסתן בשנת 1998. הסככות, האחת עשויה אסבסט והשנייה מפח, נבנו ללא היתר ושימשו כבתי מלאכה. על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, בתי המשפט יכולים להורות על הריסה גם ללא הרשעה פלילית אם הבנייה סותרת את האינטרס הציבורי. על שיקול דעתו של בית משפט קמא בשימוש בסמכות זו הוגש ערעור. בעוד שבמקרים קודמים הצביעו על כך שהריסות משרתות את הסדר הציבורי ומונעות מטרד, במקרה הנוכחי לא הוכחה קיומו של אינטרס ציבורי משמעותי המצדיק הריסה. הראיות הראו כי האינטרס היה בעיקר במפעל נשר, ללא רכיב האינטרס הציבורי הנדרש כדי להצדיק הריסה. לפיכך התקבל הערעור, תוך ביטול צו ההריסה והחלטת השופט קמא. לא הוכח כי כל אינטרס ציבורי נפגע על ידי הסככות, דבר המצביע על כך שאין הצדקה להסרתן. השופט ברלינר הסכים להפוך את פסק הדין הקודם, והציע שלא יוטל הוצאות על המשיב. השופט פאיזם הסכים עם ההחלטה העיקרית אך התנגד לפסיקת הוצאות נגד המשיב. בהסכמת השופטים בוטל פסק הדין הקודם מחוסר עניין ציבורי מוכח, תוך הדגשה כי כל בקשת הריסה עתידית חייבת לאזן היטב בין האינטרסים הציבוריים והאישיים.