ה"פ 40813-10-19

תקציר

השופט במקרה זה החליט שלא להיעתר לבקשת המבקש לצו מניעה זמני לעצירת ההליכים. החלטה זו התקבלה לאחר בחינת "סיכויי התביעה" ו"מאזן הנוחות". במקרה זה, המבקש לא הצליח להציג טיעון משכנע דיו, והשופט קבע כי סיכויי ההצלחה שלו בתביעה העיקרית נמוכים ביותר. טענת המבקש לבעלות במקרקעין ובנכס מגורים עליהם מבוססת על היתר בניה שהונפק על שם המשיב הראשון, וכן על הצהרות בעלות לכאורה של שני המשיבים. עם זאת, השופט מצא כי המבקש לא הביא כל ראיה בכתב לכך שהמשיב השני העניק זכויות בעלות למשיב הראשון, כנדרש בחוק. יתר על כן, השופט לא השתכנע מהראיות הנסיבתיות של המבקש ומצא את טענות המשיבים – לפיהן היתר הבנייה העניק למחזיק רק זכויות מוגבלות בשימוש בקרקע ולא בעלות – משכנעות יותר. משכך, גם כאשר התייחסה לטיעוני המבקש כפשוטם, הגיעה השופטת למסקנה כי סיכויי הצלחתם מזעריים. עוד ציינה השופטת כי המבקשת לא הפריכה כראוי את טענות המשיבים בדבר טיבן של הזכויות המוענקות בהיתר בניה, וכי הזכות לבנות היא חלק מזכות הבעלות. בסופו של דבר, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, ללא צורך בבחינה נוספת של מאזן הנוחות. השופט גם בחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה. למבקש ניתנה הזדמנות להודיע האם ברצונו להמשיך בתביעתו, ללא השלכות עלויות אם יבחר לוותר עליה.