ת"א 1089-08-02

תקציר

בין המבקשים לבין המשיב קיימת מחלוקת על סיווגו וגודלו של נכס הנדל"ן של המבקשים, הכולל מבנה, סככה והמקרקעין הסובבים את הבניין, ועל חיוב הארנונה המקביל. המבקשים טענו כי המבנה אינו ראוי לשימוש ואין לחייבו במס, וכן ערערו על שטח הקרקע שחויב במס. הם שילמו את המסים הנדרשים בסך 18 מיליון שקל, אך ביקשו החזר מהמשיב. המשיב דחה את טענות המבקשים והגיש תביעה שכנגד על סך 3,488,670 ₪, בטענה כי ניתן למבקשים פטור ממס שהיה עליהם לשלם, וביקש לחייבו רטרואקטיבית. עוד טען המשיב כי המבקשים בנו מבנים נוספים ודיווחו בחסר על שטח הקרקע, וביקש לקבל בחזרה את המסים בגינם. בהמשך טענו המבקשים כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד, לה התנגד המשיב בטענה כי המבקשים מעכבים את ההליך. עוד ביקשו המבקשים לדחות את התביעה שכנגד או להעביר אותה לוועדת ערר. בית המשפט קבע כי אכן אין לו סמכות לדון בעניין ודחה את התביעה שכנגד מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. בית המשפט ביסס את החלטתו על הטענה כי הדרך הראויה לתיקון חיובי ארנונה היא באמצעות הוצאת שומה חדשה, דבר שהמשיב לא עשה. את תביעתו שכנגד של המשיב, המבקשת לגבות מס נוסף, היה צריך להגיש כשומה חדשה, ובית המשפט קבע כי לא יעביר את הדיון לוועדת הערר. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המשיב כי המבקשים רימו אותם, וציין כי המשיב לא פעל בהתאם להליך התקין. גם בקשת המבקשים להגדלת הוצאות נדחתה.