ת"א 5457-02-13

תקציר

התובעת, שרכשה נכס מיונה נכסים בשנת 1997 ורשמה את העסקה בשנת 2006, טענה כי אין להשתמש בגג המבנה להתקנת ציוד מכל סוג שהוא וביקשה לברר את מעמדו של הגג כרכוש משותף. עם זאת, בהסכם הרכישה נקבע כי לתובעת אין זכויות בחלק כלשהו של הבניין או בקרקע מעבר לנכס עצמו, אלא אם כן ניתנה לכך במפורש. עוד צוין בהסכם כי יונה נכסים תוכל להשתמש בשאר חלקי הבניין, לרבות הגג, למטרות שונות, וכל זכויות הבנייה שייכות לחברה. אומנם יונה נכסים התחייבה שלא לעשות שימוש בגג התובע ללא הסכמתו, אך אין בכך כדי לרמז כי הגג הוא רכוש משותף. הראיות לא תמכו בטענה כי הגגות היו חלק מהרכוש המשותף, ולכן יונה נכסים יכלה לפעול באופן עצמאי בנכס שלא הוגדר ככזה. זאת ועוד, הגג שמעל לרכושו של התובע לא נרשם כצמוד ליחידתו, והתובע לא הציג כל ראיה לזכויותיו שלו בגג. מכאן, שהחובה על יונה נכסים להימנע מפעולות מסוימות על הגג הייתה חוזית ולא הצביעה על זכויות קנייניות. השופטת קבעה כי הגג אינו רכוש משותף ודחתה את התביעה, תוך שהיא מציינת כי ידיעת הנתבעים על השימוש האישי של התובעת בגג ואי בירור זכויותיה של התובעת לא היטיבה עם עניינו של התובע.