ע"פ 1122/00

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני אחים, קופטאן ומאלכ אסלאן, שהיו מעורבים בסכסוך ארוך שנים עם משפחת סלאמה מכפרם. המתח נבע מתאונת דרכים בה נהרגו אחייניהם של המערערים, כאשר המערערים סברו כי בני הזוג סלאמה היו מעורבים. קטטה בין מאלכ לבן משפחת סלאמה הובילה לקטטה ולהחלטת נקמה מצד המערערים. חמושים ברובה ותחמושת נסעו לבית משפחת סלאמה. קופטאן החל לירות מיד לאחר הגעתו, פגע במספר אנשים וגרם למותו של עומר סלאמה. בית המשפט המחוזי הרשיע את שני המערערים ברצח, בהתבסס על חזקת הכוונה, אשר הוכיחה את היסוד הנדרש של "כוונה תחילה". ההגנה טענה להרשעה בהריגה, בטענה להגנה עצמית, אך טענה זו נדחתה בשל מעשיהם התוקפניים של המערערים. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, והסכים כי הראיות מצביעות על כוונה להרוג, וחזקת הכוונה, יחד עם נסיבות נוספות, מצדיקות את ההרשעה ברצח. דעת המיעוט של השופט גלפז צידדה בזיכוי מאשמת רצח, אך שופטי הרוב, זועבי ואמינוב, הסתמכו על שפע הראיות ועדויות העדים כדי לתמוך בהרשעה. בכך דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את עונש מאסר העולם שנגזר על המערערים.