ב"ל 2376-11-23

תקציר

הטקסט המובא דן בתביעה להכרה בנפגעי עבודה על בסיס תיאוריית ה"מיקרוטראומה", כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. הניתוח מתמקד בעקרונות המשפטיים שנקבעו בפסיקה וכיצד הם יושמו על העובדות הספציפיות של המקרה של התובע. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הגדרת תאונת עבודה:** סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כאירוע שהתרחש במהלך וכתוצאה מעבודה אצל מעסיק, או עבור עובד עצמאי העוסק במשלח ידו. * **תיאוריית המיקרוטראומה:** תיאוריה זו פותחה כדי לתת מענה לפער חקיקתי בנוגע למחלות המתפתחות לאורך זמן עקב תנאי עבודה, שלא נרשמו במפורש כמחלות מקצוע. * **ביסוס מיקרוטראומה:** הפסיקה, במיוחד מקרה *אסתר נח*, קבעה שלושה מרכיבים מרכזיים הנדרשים להוכחת תביעת מיקרוטראומה: * בסיס עובדתי לביצוע תנועות חוזרות. * קשר סיבתי בין תנועות אלו לבין הליקוי הגופני. * קביעה כי כל תנועה גרמה לפגיעה מצטברת וזעירה המובילה לליקוי. * **תשתית עובדתית למיקרוטראומה:** התשתית העובדתית מחייבת הוכחת "פגיעות קלות, שכל אחת מהן גרמה לנזק קל בלתי הפיך, עד כדי כך שהצטברות נזקים קלים אלה זה על גבי זה הובילה לנזק ממשי הפוגע ביכולתו של הנפגע לעבוד". (פסקה 10). * **תנועות חזרתיות:** הפסיקה, כפי שהודגשה בפרשת *נחמני*, מבחינה בין תנועות חזרתיות אמיתיות לבין פעולות המורכבות ממגוון תנועות המבוצעות בסדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה. האחרונים אינם נחשבים לתנועות חוזרות לצורך תביעות מיקרוטראומה. * **מיקרוטראומה מחשיפה לחומרים:** כלל המיקרוטראומה הורחב כך שיכלול פציעות הנובעות מחשיפה לחומרים במקום העבודה, כגון מחלות ריאה, סרטן ומחלות עור. חדירת חומרים דרך דרכי הנשימה נחשבת לשרשרת של פציעות חוזרות ונשנות. * **נטל ראייתי לחשיפה לחומרים:** גם במקרים של חשיפה לחומרים, על התובע להוכיח בסיס עובדתי "מתאים", כולל נתונים על חשיפה "חוזרת" לחומרים. חשיפות מבודדות או מנותקות אינן מספיקות. כמו כן, על התובע להוכיח את החומרים הספציפיים שנחשפו אליהם ואת היקף החשיפה. * **סעד ראייתי בחשיפה לחומרים:** בעוד שהפסיקה מעניקה סעד ראייתי בכך שהיא מאפשרת לחוות דעת של מומחים רפואיים לבחון את הקשר הסיבתי כאשר קיים בסיס עובדתי לחשיפה אך היקפה אינו ברור, סעד זה אינו שולל את הדרישות הבסיסיות של סיבת המיקרוטראומה. חשיפות לא חומריות וספורדיות עדיין אינן מספיקות. * **קבילות עדות יחידה:** עדותו של בעל דין יחיד או בעל עניין דורשת זהירות יתרה והנמקה מפורטת כדי להתקבל. בעוד שבתי הדין לעבודה אינם מיישמים כלל זה בקפדנות, הם נוקטים משנה זהירות כאשר עדות כזו נעדרת תימוכין. * **משמעות ראייתית של אי הצגת ראיות:** לאי הצגת ראיות או זימון עדים יכולות להיות השלכות ראייתיות משמעותיות, הפועלות כראיות נסיבתיות המצביעות על כך שהראיות או העדויות, אילו היו מוצגות, היו תומכות בגרסה הנגדית. **פנייה לעניינו של התובע:** בית המשפט דחה את תביעת התובע מכיוון שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש. במיוחד: * **היעדר בסיס עובדתי:** התובע לא סיפק בסיס עובדתי מספק, והסתמך על טיעונים כלליים ללא ראיות אובייקטיביות כדי לבסס טענות בדבר חשיפה לחומרים מסוכנים. התובע לא הצליח להוכיח את החומרים הספציפיים, תדירות ומידת החשיפה. * **עדות מגמתית:** עדותו של התובע נמצאה סותרת ולא מהימנה, במיוחד בכל הנוגע לשימוש במסכה והרגלי עישון, בהשוואה להצהרות קודמות ולתיעוד רפואי. * **אי זימון עדים:** התובע לא זימן עדים שביצעו עבודה דומה, מה שעל פי הפסיקה מכביד על עניינו של התובע. * **דחיית טענות כלליות:** נדחתה טענתו הכללית של התובע כי יש לראות במחלת ריאות מחלת מקצוע, מבלי להתייחס למחלות ספציפיות או לגורמי סיכון בתקנות הרלוונטיות. כתוצאה מכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בסיס עובדתי מספיק כדי להצדיק העברת התיק למומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי ומנגנון הפגיעה. התביעה נדחתה בשל אי עמידתו של התובע בנטל ההוכחה.