בג"צ 234/84

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 ועתירה שהוגשה נגד צו שהוציא הצנזור הראשי, שאסר על העותרים להדפיס את עיתונם, "חדשות*, למשך מספר ימים. הצו היה תגובה לפרסום ידיעה בעיתון על הקמת ועדת חקירה פנימית ללא צנזורה מוקדמת, דרישה לפי תקנות ההגנה. בג"ץ קבע כי יש לפרש את התקנות באופן צר כדי לשמור על עקרונות דמוקרטיים, והחובה להגיש חומרים לאישור מראש נפרדת מהשאלה האם הפרסום עצמו מותר. בית המשפט הדגיש את חשיבות האיזון בין חופש הביטוי לסודיות המדינה מטעמי ביטחון, וסנקציות בגין הפרת חוקי הצנזורה צריכות להיות נדירות וחריגות. במקרה זה מצא בית המשפט כי בידי הצנזור די ראיות כדי להפעיל את סמכותו על פי התקנות, וטענות העותרים, לרבות טענות הטעות, לא היו משכנעות. השופט מ' אלון הדגיש כי יש להימנע מחומרת התגובה המנהלית אם קיים ספק סביר בדבר הכוונה להפר צו, אך במקרה זה הנסיבות אינן מצדיקות התערבות שיפוטית. השופטת א' חלימה והשופט ש' לוין הסכימו עם ההחלטה, והדגישו את התעלמותם המכוונת של העורכים מדרישות הצנזורה ואת תפקידו המצומצם של בית המשפט בבחינת שיקול דעתם של המשיבים.