ת"א 2022-09-21

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את הבקשה לצו מניעה זמני לאכיפת הסכם שכירות מסחרי. החלטה זו התקבלה לאחר שקילת בקשת המבקש והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. המבקשת טענה כי חתמה על הסכם שכירות וביצעה בו שינויים עסקיים, לרבות התקשרות בהתקשרות להתאמת הנכס בהתאם לתנאי ההסכם. עם זאת, המשיבה ביקשה לדחות את מועד המסירה החוזי, לכאורה בשל כוונתה לממש זכויות בניה נוספות, דבר הכרוך בהוצאת היתר בניה חדש. הדבר הוביל להסכמה בין הצדדים לדחות את מועד תחילת החכירה, כאשר המשיבה הסכימה לפצות את המבקשת. למרות הסכם זה, ניסתה המשיבה לשכנע את המבקשת לבטל את חוזה השכירות, תוך מתן תמריצים כספיים. משסירב המבקש, הודיע המשיב על ביטול החוזה, עליו ערערה המבקשת, בטענה כי הוא חסר עילה. בתגובה טען המשיב כי בשל אילוצים תכנוניים היה עליהם להרוס את המבנה הקיים ולהקים מבנה חדש, דבר המהווה שינוי מהותי בתנאי החכירה. לטענתם, המבקשת לא הסכימה לתנאים החדשים והפרה את החוזה, דבר המצדיק את ביטולו. בנוסף, טען המשיב כי נזקו של המבקש הוא כספי בלבד, ועל כן אין ליתן צו מניעה זמני. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש הציג לכאורה ראיות מספיקות למתן סעד אכיפה. בעוד שבית המשפט נוטה בדרך כלל שלא ליתן צווי מניעה לפיצויים כספיים בלבד, ניתן להגן על הזכות לאכוף חוזה באמצעות סעד זמני בנסיבות המתאימות. במקרה דנן, זכות האכיפה של המבקש ומאזן הנוחות העדיפו את מתן צו המניעה. זאת ועוד, בית המשפט דן בסוגיית תום הלב אך לא מצא טעם מספיק לדחות את הבקשה, במיוחד נוכח חוסר תום הלב של המשיב בניסיונו להתנער מהחוזה ללא הצדקה משפטית. גם טענת המשיבים כי חוזה השכירות פקע עקב הריסת המבנה סותרת את טענותיהם הקודמות. כתוצאה מכך, נתן בית המשפט את צו המניעה הארעי, האוסר על המשיבה להתקשר בעסקה עם צד שלישי בניגוד להסכם השכירות ולנקוט בפעולות המפרות את תנאי ההסכם. כמו כן חויב המשיב לשלם למבקש 13,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.