ת"א 32477-03-12

תקציר

פסק דין זה בא בהמשך לפסק דין קודם שניתן ביום 05.08.16, אשר קבע כי התובע נטש חוזה שותפות בהתנהגותו. על פסק דין זה הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי קבע כי הסכם השותפות בין עמוס, התובעת, לבין אביב - שהקצה 25% מרווחי כל אחד לעמוס ולתובעת ו-50% לאביב - תקף. התיק הוחזר לבית המשפט על מנת לקבוע את חלקו של התובע בשותפות ואת הפיצוי הראוי. תחילה מסכם השופט את הטענות והראיות שהציגו הצדדים. התובע תובע 25% מהרווחים מפרויקט נדל"ן, שלטענתו הוחרגו שלא כדין על ידי שותפיו. הנתבעים טוענים כי חלקו של התובע היה נמוך משמעותית, ומביאים ראיות להסכמים ועסקאות שונות התומכות בכך. השופטת פותחת בהבהרה כי חלקה של התובעת עומד בפני עצמו, על פי הסכם השותפות, ואינו נגזר מחלקו של עמוס. לפיכך, כל ויתור או הפחתה בחלקו של עמוס אינם פוגעים בזכאות התובע. השופטת מקבלת את טענת התובע כי חלקו נותר על 25%, וכי הנתבעים הפרו את הסכם השותפות בכך שהדיחו אותו מהפרויקט. לאחר מכן פונה השופט לשאלת הפיצוי של התובע. המועד הרלוונטי לקביעה זו הוא מועד הפרו הנתבעים את ההסכם, שהיה מועד חתימת הסכם המכר. השופטת מחשבת את הרווחים שהופקו על הפרויקט באותה עת וקובעת את פיצוי התובע על סך של 1,141,667 ₪, שישולמו מתוך הרווחים שבידי הנתבעים. עוד קובעת השופטת כי לתובעת זכאות לפיצוי מכל הנתבעות - אביב, גירם ו-PLM - ביחד ולחוד, שכן כולן חברות פרטיות בשליטת אביב, אשר הפרו את ההסכם עם התובעת. לבסוף, השופט קובע את חלוקת הפיצויים בין הנתבעים. עמוס נדרש לשלם לתובע 79,238 ₪, ואילו הנתבעים אביב, גירם ו-PLM נדרשים לשלם את יתרת הסכום בסך 1,188,562 ₪ ביחד ולחוד. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 07/06/2020.