ת"א 41514-09-12

תקציר

המחלוקת בין BP לפראנס מוטור נסובה סביב השאלה האם BP העניקה לפראנס מוטור זכויות הפצה בלעדיות של מוצרי הרכב שלה בישראל. פרנס מוטור טוענת כי השיגה זכויות אלה באמצעות הסכם בעל פה עם BP, ואילו BP מתעקשת כי לא נעשה הסכם כזה וכי פרנס מוטור הייתה רק אחת מכמה מפיצות בישראל. בית המשפט בחן את הראיות שהציגו הצדדים ומצא כי מכתבה של BP הממנה את רמי רוזנצוויג כמפיץ בישראל אינו מקנה לו זכויות בלעדיות. בנוסף, קבע בית המשפט כי הסכם כתוב בין פרנס מוטור לרוזנצווייג, שהעביר לכאורה את זכויות ההפצה הבלעדיות לפראנס מוטור, לא אושר על ידי BP וכלל סעיף המעניק בלעדיות. בית המשפט שקל גם את האפשרות של הסכם בעל פה להפצה בלעדית ומצא אותה בלתי סבירה, בעיקר בשל מהימנותו של מריוס, העד מטעם BP, שעדותו הייתה מרשימה וקיבלה משקל. יתר על כן, מספר גורמים סתרו את הרעיון של הסכם בעל פה, כגון היעדר חוזה כתוב למרות מורכבותם של הסכמי הפצה בלעדיים, והעובדה שפרנס מוטור שימשה כמפיצה בלעדית של חברה מתחרה, Valvoline. בית המשפט הגיע למסקנה כי פרנס מוטור לא החזיקה בזכויות הפצה בלעדיות וכי BP הייתה רשאית לסיים את הקשר המסחרי הישיר שלה עם פרנס מוטור. באשר לתביעה להנחת תשלום במזומן בשיעור של 4%, בית המשפט צידד ב-BP וקבע כי תנאי המכירה היו של Ex Works, כלומר הבעלות על הסחורה שהועברה לפרנס מוטור בבלגיה, והתשלומים שבוצעו עם הגעתם לישראל לא נחשבו כתשלומים במזומן. בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה של BP בעניין זה ומצא כי התנהלות הצדדים אינה תומכת בטענת פרנס מוטורס להנחה. פרנס מוטור גם תבעה פיצוי על מלאי שלא נמכר, בטענה שלא ניתן למכור אותו בשל מינוי מפיץ חדש ושמועות השוק הנובעות מכך והמחירים הנמוכים שהציע המפיץ החדש. עם זאת, בית המשפט מצא כי BP לא הפריעה למכירת מלאי זה וכי פרנס מוטור לא הוכיחה כראוי את חוסר יכולתה למכור את הסחורה בשוק המקומי או את הנזק הנטען. בית המשפט פסק לפרנס מוטור פיצויים בסך 253,505 שקל בגין אי התנהלותה של BP בתום לב ומסירת הודעה מוקדמת על סיום הקשר המסחרי ביניהם, שגרמה להזמנה שלא נענתה מלקוח משמעותי. סכום זה ייצג את ההפרש בין עלות רכישת ההזמנה מ- BP ומספקים איטלקיים. תביעתה הנגדית של BP בדבר אי תשלום עבור שני משלוחי שמן לרכב שהתקבלו על ידי פרנס מוטור התקבלה, ובית המשפט הורה לפראנס מוטור לשלם ל-BP 468,613 שקל עבור הזמנות אלה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורכי דינו, בהתחשב בתוצאות התיק ובחוסר תום הלב של BP בטיפול בסיום הקשר העסקי ביניהם.