עת"מ 28163-07-16

תקציר

העותר הוא יזם נדל"ן שבנה בניין בנהריה. הם קיבלו דרישה לארנונה מהעירייה בגין שלושה נכסים בבניין. לטענת העותר, נכסים אלה נמכרו בשנת 2006 והרוכשים החזיקו בהם ושילמו עבורם מיסים. עם זאת, העירייה שינתה את רישומם של מחזיקי הנכסים בשנת 2011 ורשמה את העותר כמחזיק, תוך חיוב רטרואקטיבי בתשלום מיסים בין השנים 2007 ל-2009. לאחר מכן נקטה העירייה בהליכי גבייה מנהליים נגד העותר, והביאה את העותר להגיש עתירה מנהלית לביטולם. לאחר שורה של חילופי דברים בין הצדדים, לרבות עיקולי מס נוספים שהוטלו על חשבונותיו של העותר, תיקן העותר את עתירתו הראשונית וביקש פסק דין מקוצר. הטענה המרכזית בעתירה היא כי החובות שהעירייה מבקשת לגבות אינם חובות סופיים, ולכן לא ניתן לנקוט בהליכי גבייה. לטענת העירייה, העותרת מודעת לחובות המס ולא פתחה בהליכי השגה וערר, ולכן החובות הם סופיים. השופט מסכים עם העירייה, ומציין כי התנהלות העותרים מעידה על כך שהם היו מודעים לדרישות המס מאז שנת 2010 אך לא פעלו על פיהם. כמו כן, השופטת מדגישה את הכמות המיותרת של המסמכים המוגשים על ידי שני הצדדים, ומדגישה כי עתירה מנהלית אינה תחליף לדיון לבירור חבות המס, אשר צריך להיעשות בערוצים המשפטיים המתאימים. השופט מגיע למסקנה כי חובות העותר הם חובות סופיים וכי העירייה יכולה להמשיך בגבייה מנהלית. לפיכך העתירה נדחית. ההחלטה מיולי 2016 שהגבילה את סכום העיקול מתבטלת אף היא, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של העירייה.