בג"צ 5602/21

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה שהגישו העותרים הן נגד העמותה והן נגד המשטרה, בנימוק של קיומו של סעד משפטי חלופי. העותרים ביקשו להכריע בסכסוך אזרחי בנוגע לבעלות על קרקעות והחזקה בהן באמצעות בג"ץ, שבדרך כלל אינו פוסק בעניינים אזרחיים כאלה. במקום זאת, יש לדון בסוגיות אלה בבית משפט אזרחי מוסמך, כפי שמודגש בתקדימי פסיקה כגון פרשת אבישר. המשיבים, לרבות האגודה, טענו כי לא התרחשה כל פלישה למקרקעין וטענו כי האגודה החזיקה במקרקעין כדין וכי העותרים היו מודעים לכך אך בחרו לטשטש עובדות אלה מבית המשפט. האגודה טענה כי הם מחזיקים בנכס מזה זמן רב, וסיפקו ראיות לביסוס בעלותם, ואילו העותרים לא הצליחו לספק כל הוכחה מוצקה לטענותיהם. יתר על כן, בית המשפט העליון מצא כי אין עילה משפטית מספקת לחייב את המשטרה לפעול לסילוק המשיב מהמקרקעין, בשל זכויות החזקה ובעלות לא ברורות. בית המשפט ציין כי החלטת המשטרה שלא לפעול הייתה כדין, ולא נפלה טעות פרוצדורלית המצדיקה את התערבות בית המשפט. בית המשפט אף מתח ביקורת על העותרים על ניסיונם למסגר את הסכסוך האזרחי ביניהם כסוגיה של משפט מינהלי, והדגיש את החשיבות של נקיטת הערוצים המשפטיים הנכונים. בנוסף, פסיקה קודמת של בית המשפט המקומי משנת 2008 שצוטטה על ידי העותרים לא הוכיחה באופן חד משמעי את בעלותם או זכויותיהם בקרקע. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לפצות את המשיבים בהוצאות משפט.