ת"א 5367-06-12

תקציר

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השיטה הראויה לחלוקת התמורה ממכירת חלקת קרקע שהחזיקה בעבר בבית משותף שקרס. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם החלוקה צריכה להתבסס על השווי היחסי של היחידות בבניין הנידון או על מניות הבעלות הרשומות ברכוש המשותף. לאחר ששקל בכובד ראש את טענותיו והוראותיו של חוק המקרקעין, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחלק את התמורה לפי האפשרות השנייה. גישה זו מתיישבת עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועם פסק דינו המנחה של השופט ברנר במקרה דומה (בית מרכבזים). פסק הדין מנתח בהרחבה את שמאות המומחים שהוגשה, אשר ניסתה לברר את ערכן היחסי של היחידות בבניין שנהרס. בית המשפט מזהה מספר ליקויים וחוסר עקביות במתודולוגיה של המומחה, לרבות בחירת מועד הערכת השווי, הפחתת עלויות הבנייה והערכת שווי זכויות בנייה שטרם אושרו. ליקויים אלה מטילים ספק באמינות מסקנות המומחה ומדגישים את המורכבויות ואי הוודאות הכרוכות בחלוקת התמורה על בסיס ערכי יחידות יחסיים. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי מטרתו של הליך פירוק שיתוף אינה לפצות על הפסדים אישיים אלא לחלק רכוש בבעלות משותפת. מאחר שהדירות ותכולתן לא היו בבעלות משותפת, שווי היחידות, לרבות גודלן, מיקומן ומאפייניהן, אינו רלוונטי בהקשר זה. הקרקע היא הנכס היחיד בבעלות משותפת שנותר לאחר קריסת הבניין, ומניות הבעלות בו נקבעות על פי החלק היחסי הרשום ברכוש המשותף. השופט מני מזוז מדגיש את חשיבות האחידות והוודאות בתחולתו של חוק המקרקעין, המושגת בצורה הטובה ביותר על ידי הקפדה על פרשנות פשוטה של הוראות החוק. בעודה מכירה בכך שחלק מבעלי היחידות עשויים שלא לקבל את מלוא שווי יחידותיהם האבודות, מזכירה השופטת כי הדרכים המתאימות לתביעת פיצויים טמונות בתביעות נזיקין או ביטוח נפרדות. לסיכום, בית המשפט מורה לכונסי הנכסים לחלק את הכספים ממכירת המקרקעין על בסיס חלקם של השותפים ברכוש המשותף, כפי שנרשם בטאבו. בנוסף, קבוצת הנתבעים המיוצגת על ידי עו"ד מורדוך והנתבעת מס' 15 חויבה לשלם לתובע ולקבוצת הנתבעים המיוצגת על ידי עו"ד בניטה 10,000 ₪ כל אחד שכר טרחת עורך דין.