רע"א 4486/18

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשה למתן רשות ערעור על אישור תובענה ייצוגית. בית המשפט החליט לקבל חלקית את הערעור, הנוגע ספציפית לאישור התובענה הייצוגית שעניינה הפרת חובה חקוקה לפי חוק הגנת הצרכן. הערעור נדחה בעילות אחרות כמו הטעיית הצרכן, חוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט. חוק תובענות ייצוגיות מתווה את התנאים לאישור התביעה, ומבטיח שרק תובענות תקינות יתנהלו. סוגיה מרכזית הייתה חוקיות השיטה של ריצ'רדסון להמרת מטבע לתשלום במזומן, ותהתה אם היא הפרה את הוראת הפטור הסטטוטורית. בית המשפט הגיע למסקנה כי פרשנותה של הוראת הפטור בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר אינה נכונה, ולא מצא דרישה חוקית להמרת מטבעות חוץ בשיעור מסוים. לפיכך, נדחתה הבקשה בעניין חובה סטטוטורית זו. עם זאת, נוהלי הגילוי של ריצ'רדסון נחשבו כמטעים על פי חוק הגנת הצרכן, מה שמרמז על כך שייתכן שהלקוחות לא קיבלו מידע הולם על שיטות המרה, מה שהשפיע על החלטות התשלום שלהם. בעוד שבית המשפט המחוזי אישר את התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, בית המשפט לערעורים ציין כי הדבר דורש בחינה נוספת במהלך המשפט. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את מרבית החלטת הערכאה הנמוכה יותר, אך ביטל את החלק הנוגע להפרת חובה חקוקה, וכתוצאה מכך התקבל חלקית הערעור ודחיית ראיות נוספות שהוגשו והטיל הוצאות על המשיב.