עת"מ 4260/07

תקציר

השופט רון סוקול פותח בקביעת סמכותה של הוועדה המקומית לאשר הקלות לפי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, וסבירות החלטתה לדחות את בקשת העותרים. אין כל טענה לפגמים פרוצדורליים בדיוני הוועדה, והשופט מסכים כי ההחלטה הייתה סבירה, בהתחשב באינטרסים הביטחוניים של המשיבים. השופט מדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו שלו בשיקול הדעת של רשויות התכנון, אלא לבחון האם ההחלטה המנהלית הייתה סבירה, כפי שקרה במקרה זה. השופט ממשיך ודן באיזון הזכויות הקבוע בדיני התכנון והבנייה, ומכיר בכך שבעוד שבנייה בסמוך לגבולות המגרש עלולה לפגוע בנכסים שכנים, לשכנים אין זכות מוחלטת למנוע בנייה כזו. על ועדות התכנון מוטלת המשימה לשקול את האינטרסים הרלוונטיים – במקרה זה, צרכי הביטחון של המשיבים לעומת ההנאה מקנייני העותרים. השופט מצדד במשיבים ומציין את התקנות המתוקנות ואת המצב הביטחוני כהצדקה להחלטת הוועדה. עוד מציינת השופטת כי העותרים לא הציגו כל ראיה לפגיעה ספציפית וכי החלטת ועדת הערר להוסיף תנאי בדבר גג הממ"ד מעידה על ניסיון למזער כל פגיעה אפשרית בעותרים. כל הפרה של תנאי ההיתר משנת 1992 צריכה להיות מטופלת בנפרד, טוען השופט, ואינה מצדיקה מניעת הסכמה לבנייה ביטחונית. עוד מוסיף השופט כי אין חלופה מעשית לבניית הממ"ד המדובר, ולכן צדקה הוועדה המקומית כשהתירה את הבנייה. בהגיעו למסקנה כי העתירה חסרת שחר, דוחה אותה השופט סוקול ומורה לעותרים לשלם הוצאות משפט למשיבים הראשון והשני.