ע"פ 11606-01-18

תקציר

עניינם של הערעורים בדחיית שני תיקים המערערים על תוקפה של תקנה האוסרת קיבוץ נדבות בכותל המערבי. התקנה המדוברת נחקקה מכוח חוק השמירה על המקומות הקדושים, ועל חוקתיותה ערערו מכמה טעמים. מסקנת השופטים היא כי יש לדחות את הערעור מכמה טעמים. ראשית, הם מסכימים עם עמדתו העקרונית של בית משפט קמא לפיה אין לבטל את התקנה, ומוצאים אותה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ועם ערכיה של מדינת ישראל. שנית, מדגישים השופטים את התנהלותם של המערערים, שהייתה כרוכה בהפרת האיסור הפלילי ובניסיון להכריז עליו כבטל ומבוטל לאחר מעשה. למערערים ניתנו התראות מרובות ואחד מהם אף חתם בעבר על התחייבות להימנע מביצוע העבירה. השופטים מדגישים את הצורך לערער על החלטות מנהליות באופן פרוספקטיבי ולא רטרואקטיבי באמצעות עזרה עצמית. שלישית, השופטים מציינים כי התקנה כבר הייתה נתונה לביקורת שיפוטית ונמצאה סבירה. כמו כן, הם בוחנים את הפגמים לכאורה בחקיקת התקנה ומוצאים כי הם אינם חמורים דיים כדי להצדיק התרת תקיפה עקיפה. לבסוף, השופטים מתייחסים בקצרה לסוגיית ההתחייבות הכספית עליה חתם אחד המערערים ומגיעים למסקנה כי החלטת בית משפט קמא להפעילה, צריכה לעמוד בעינה. לפיכך הערעורים נדחים פה אחד.