ב"ש 26/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לחוקיותו של צו מנהלי שני שהוציא ראש עיריית רמת גן, שמטרתו לסגור עסק של מסעדה ל-30 יום נוספים. בצו הראשון, שהוצא מכוח סעיף 20 לחוק רישוי עסקים (להלן: החוק), נטענו שתי עילות לסגירת העסק: הפעלת מסעדה ללא רישיון ותברואה ירודה המהווה סכנה לבריאות הציבור. המבקש ערער על צו זה לפי סעיף 22 לחוק, והתקיים דיון, אך הוא לא הסתיים לפני תום תקופת 30 הימים הראשונית. במקום זאת, הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד בעל העסק, וראש העיר הוציא צו נוסף, הפעם תוך הפעלת סעיף 21 לחוק. סעיף זה מאפשר להאריך את תוקפו של הצו הראשון ב-30 יום נוספים אם הוגש כתב אישום. עם זאת, בצו השני צוינה רק סיבה אחת לסגירה: הפעלת עסק ללא רישיון. בית המשפט קבע כי צו שניתן לפי סעיף 21 אינו צו חדש אלא אך ורק הארכת תוקפו של הצו הראשון. לפיכך, הצו השני, שהשמיט את טענת המצב התברואתי, ביטל למעשה הצדקה זו. מאחר שחלפו 30 הימים של הצו הראשון, וההצדקה היחידה שנותרה אינה מספיקה כשלעצמה, קבע בית המשפט כי הצו הראשון פקע והצו השני אינו תקף. בית המשפט הדגיש את הצורך בצווים מנהליים שינוסחו בקפידה כדי לעמוד בדרישות החוק וסיפק הנחיות לגבי הניסוח הנכון כדי למנוע בלבול. כתוצאה מכך, לא ניתן היה לסגור את המסעדה על סמך צווים אלה, וראש העיר הונחה לבחון מחדש את נוסח הצווים העתידיים.