עב"ל 176/99

תקציר

במקרה משפטי זה, מר דניאל גרץ, מורה לשעבר שעבר להדרכת טיולים בשלב מאוחר יותר בחייו, עמד בפני אתגר משפטי משמעותי לאחר שלקה באוטם שריר הלב בעת שהדריך קבוצת תיירים גרמנים צעירים בישראל. התקרית התרחשה ב-11 באפריל 1995, במהלך סיבוב הופעות תובעני שהחל ב-5 באפריל 1995. תביעתו של גרץ למוסד לביטוח לאומי להכיר בהתקף הלב שלו כתאונת עבודה נדחתה בתחילה. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה אישר החלטה זו, בנימוק שלא אירע באותו יום "אירוע חריג" שגרם להתקף הלב, דרישה חוקית לתביעות מסוג זה. למרות תיאור מפורט של אתגרים לוגיסטיים ומתח נפשי במהלך הסיור, בית המשפט דחה את התביעה מבלי להתייעץ עם מומחה רפואי. ערעורו של גרץ הוביל לבדיקה נוספת, וזיהה צורך במומחה רפואי שיבחן האם הלחץ והמאמץ המצטברים במהלך הסיור, במיוחד ב-10 באפריל וביום התקף הלב, עולים לכדי "אירוע חריג". בסופו של דבר, בית המשפט החזיר את התיק לבית הדין המחוזי, תוך שהוא מדגיש את הצורך בתובנה של מומחה האם תנאי העבודה של גרץ במהלך הסיורים יכלו לתרום סיבתית להתקף הלב שלו, למרות גילו וסביבת העבודה הלא טיפוסית שלו. פסק הדין משקף איזון מורכב בין הגדרות משפטיות לבין תובנות רפואיות ביחס לתאונות עבודה, ומחייב הערכה מקיפה של המאמץ הפיזי והנפשי של גרץ במהלך הסיורים אל מול חוויותיו הרגילות.