סע"ש 30408-04-20

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגישו אלמנתו והוריו של מר שי חיים, שנהרג בתאונת דרכים בינואר 2018, נגד החברה שהעסיקה אותו ושניים מנושאי המשרה בה. התובעים טענו כי בין המנוח לבין החברה התקיימו יחסי עובד-מעביד, ולכן ביקשו לקבל בחזרה תשלומים שונים, לרבות גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים והפרשות לקרן פנסיה. הנתבעים הכחישו את קיומה של מערכת יחסים כזו וטענו כי המנוח היה עצמאי. בית הדין קבע כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המנוח לבין החברה. היא ביססה החלטה זו על מספר גורמים, ובהם אופי עסקי הליבה של החברה, תרומתו של המנוח לחברה והיעדר ראיות התומכות בטענות הנתבעים. באשר לתביעות הספציפיות, פסק בית המשפט לתובעים סכומים שונים בגין עבודה בשעות נוספות שלא שולמו, דמי הבראה, פדיון חופשות, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה מופחתים. סכומים אלה חושבו על סמך הראיות שהוגשו והחוקים החלים. בית המשפט גם הורה לחברה לשלם פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות גמל ובגין תלושי שכר פגומים. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה לפיצוי בגין אובדן קצבת שארים, שכן קבע כי הנתבעים לא היו מחויבים בביטוח כפול לסיכון למוות בתאונת דרכים. לבסוף, בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות והטיל על הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד אחריות לחובות החברה. היא ביססה החלטה זו על התנהלות הנתבעים, לרבות הפסקת עיקר פעילותה של החברה ועל האופי המטעה של חלק מהודעותיהם. כל צד חויב לשאת בשכר טרחתו, ואילו הנתבעים 1 ו-2 חויבו לשלם חלק משכר טרחת התובעים. ההחלטה נחתמה על ידי נציגי הציבור והעתק ממנה הונח בתיק בית המשפט.