פ"א 57270-07-20

תקציר

הערעור על החלטת בית משפט קמא נדחה, שכן פסק הדין התבסס היטב על עקרונות משפטיים וראיות שהוצגו, לרבות הודאותיו של המערער עצמו. בא כוח המערער הודה במהלך המשפט כי המערער הרס ובנה מחדש גג לול, קורות ועמודים ללא היתר חדש, והסתמך במקום זאת על היתר מיושן משנת 1981. בית משפט קמא קבע כי שיקום כזה מחייב היתר חדש ואישר את צו הפסקת העבודה שהוצא בגין הבנייה הבלתי מורשית. טענות לאכיפה בררנית מצד המערער נחשבו עמומות, לא נתמכות בראיות ספציפיות ולא מספיקות כדי להפוך את ההחלטה. בית המשפט הבחין בין הליכים מנהליים, כגון צווי הפסקת עבודה, לבין הליכים פליליים, והדגיש את נאותות שמירת הסטטוס קוו למניעת בנייה בלתי חוקית. ההחלטה כללה חיוב בהוצאות כנגד המערער, אשר בית המשפט לערעורים מצא כי הוא סביר ובמסגרת הנורמות המשפטיות, הגם שפסקי הוצאות בהקשרים מנהליים דומים הם נדירים. בקשות נוספות להטלת הוצאות על ידי המשיב בערעור נדחו, ונסגר התיק כהוגן בהתחשב בנסיבות ההליך.