ע"א 144/86

תקציר

עניינו של הערעור בסכסוך על נכסים משותפים בין בעל ואישה. האישה תבעה במקור מחצית מחשבונות הבנק של הבעל, פוליסות הביטוח וקרן ההשתלמות. הבעל, בתגובה, תבע מחצית מדירת המגורים והרכב הפרטי שלהם, שניהם רשומים על שם האישה. במהלך הדיון משכה האישה את תביעתה, בעוד הבעל המשיך לעמוד על שלו. שתי הדירות הקודמות של בני הזוג נרשמו על שם שני השמות, אך השלישית, שנרכשה לאחר שהיחסים ביניהם התדרדרו, נרשמה על שם האישה ועל שם אביה. לאחר פטירת אביה נרשם חלקו על שם האישה, והדירה עברה לבעלותה בלבד. המכונית נרשמה גם על שם האישה. תביעת הבעל מבוססת על חוק חלוקת הנכסים בין בני הזוג, המניח הסכמה משתמעת כי רכוש שנצבר במהלך הנישואין שייך לשני בני הזוג באופן שווה. עם זאת, ניתן לסתור את החזקה על ידי הוכחת כוונות שונות או משתמעות. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת הבעל, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון קבע כי רישום הדירה והרכב על שם האישה, יחד עם מכתבו של הבעל לעורך דינו בדבר תיקון טעות ברישום הדירה כך שתשקף את בעלותה הבלעדית של האישה, סותרים את חזקת הנכסים המשותפים. יתר על כן, ערכאת הערעור דוחה בדרך כלל בפני ערכאה ראשונה בשאלות עובדתיות. לפיכך, הערעור נדחה והבעל יישא בהוצאות האישה ובשכר טרחת עורך הדין.