ת"א 37171-07-15

תקציר

התובע, בעודו רוכב על אופניים, התנגש ברכבו של הנתבע, אשר חנה שלא כדין, מה שאילץ את התובע לרדת מהכביש ולעלות על המדרכה, מה שהוביל בסופו של דבר לתאונה. הדיון התמקד בשתי סוגיות מרכזיות: ראשית, האם הרכב שחנה שלא כדין היווה סיכון תחבורתי שגרם לתאונה, ושנית, האם הפגיעה כתוצאה מפגיעת רוכב אופניים ברכב חונה נחשבת ל"תאונת דרכים" לפי החזקה המרבית שבחוק הפיצויים. השופט פסק לטובת התובע בשני המקרים. באשר למחלוקת העובדתית, מצאה השופטת את תיאורה של התובעת את נסיבות התאונה סביר וקוהרנטי, וקיבלה את גרסתה לאירועים. הרכב, שחנה שלא כדין על המדרכה, חסם את דרכה של התובעת ואילץ אותה לעלות על המדרכה, שם המרווח הצר בין הרכב לגדר גרם לנפילתה. בכך קבעה השופטת קשר סיבתי עובדתי בין אופן החניה לבין התאונה. בסוגיה המשפטית השנויה במחלוקת ניתח השופט בהרחבה פסיקה סותרת. היא הגיעה למסקנה כי הגורם המכריע צריך להיות קיומו של סיכון תחבורתי שנוצר על ידי הרכב החונה והקשר הסיבתי בין סיכון זה לבין התאונה, ולא זהות הגורם הפוגע ברכב. לפיכך, החזקה כי תאונה נגרמה עקב נזק לרכב חונה במקום אסור חלה גם כאשר הולך רגל או רוכב אופניים פוגע ברכב האמור. משכך, קבעה השופטת כי פגיעתה של התובעת היוותה "תאונת דרכים", והנתבעים חויבו לפצות אותה בהתאם לחוק הפיצויים, כאשר סכום הפיצויים עליו הסכימו הצדדים, נקבע על סך של 91,000 ₪ כולל הוצאות משפט.