עע"מ 2109/12

תקציר

במקרה זה, החליט בית המשפט לדחות את הערעור לאחר שקילה מדוקדקת של הטענות שהוצגו ועיון במסמכים הרלוונטיים. עיקרו של פסק הדין נשען על העיקרון לפיו ככלל בתי המשפט אינם מתערבים בשיקול דעתן של רשויות התכנון אלא אם קיימים פגמים מנהליים משמעותיים, כגון פעולות שאינן חוקיות או חסרות תום לב. לגופו של עניין, בית המשפט לא מצא פגם מינהלי בדחיית התנגדויות המערערת על ידי ועדת התכנון. המערער טען כי הבניין שלו הוא היחיד שלא אושר בתכנית המתאר, וטען כי מדובר במפלה. עם זאת, בית המשפט ציין כי אין זכות טבועה להכשיר בנייה בלתי חוקית רק משום שאחרים עשו זאת. לרשויות התכנון היו טעמים תכנוניים תקפים, ובפרט מיקומו הגיאוגרפי של בית המערער, כדי להבדיל את עניינו מאחרים. עוד התייחס בית המשפט לכך שהליכי התכנון נועדו לאזן בין הכשרת מבנים בלתי חוקיים לבין שמירה על קרקע חקלאית והקפדה על היגיון תכנוני. בית המשפט מצא כי רשויות התכנון שקלו ושקלו כראוי את הגורמים הנדרשים, לרבות המלצות ועדת ההיגוי, והחליטו שלא לאמץ באופן גורף את כל הצעותיה. גם בקשתו של המערער לערער למועצה הארצית נדחתה משום שטענותיו היו בעיקרן פרטניות, נעדרות השלכות רחבות יותר או מחלוקת ציבורית המחייבת פיקוח לאומי. המערער חויב בהוצאות המשיבים, וביסס את פסק הדין לטובת דחיית הערעור פה אחד על ידי השופטים המעורבים בהחלטה.