ענמ"ש 7138/93

תקציר

התיק סובב סביב ערעורו של עובד מדינה לשעבר ושופט בנוגע לחישוב קצבת הפרישה שלו. המערער שירת בשירות המדינה בשנים 1985-1977 ומונה לשופט בשנת 1985. עם פרישתו משיפוט ביקש להוסיף את תקופת שירותו הציבורי לתקופת שירותו השיפוטי לצורך חישוב הפנסיה. המשיב, הממונה על הגמלאות השיפוטיות, סירב לבקשה זו בנימוק שהמערער לא הצהיר על כוונתו לשלב את התקופות עם מינויו לשופט, כנדרש בתקנות הגמלאות. המערער טען, כי הוטעה על ידי נציגי השופטים שאמרו לו כי נעשים מאמצים לאפשר לעובדי מדינה שמונו כשופטים לקבל פיצויי פיטורים בגין תקופת שירותם הקודמת בשירות המדינה. בית המשפט העליון פסק לטובת המערער וקיבל את הערעור. על פי חוק יסוד: השפיטה, קביעת שכר השופטים והפנסיה נתונה לסמכותה של הכנסת, החוק או ועדה שהסמיכה הכנסת. החלטת הפרישה של נושאי משרה ברשויות השלטון, שפרסמה ועדת הכספים של הכנסת, מפרטת את ההפרשות לפנסיה של נושאי משרה שיפוטית ואת חישוב תקופת כהונתם. יש לציין כי סעיף 9 להחלטה מתיר לכלול מחצית מתקופת שירות המדינה ככהונה שיפוטית ללא ציון חובת הודעה מוקדמת. בית המשפט הבחין בין הוראות מהותיות המקבעות זכויות לבין הוראות פרוצדורליות העוסקות בהליכי יישום. היא קבעה כי סמכותו של שר האוצר להתקין תקנות פרוצדורליות אינה משתרעת על קביעת תנאים מהותיים לזכויות פנסיוניות. הסתמכותו של המנכ"ל על תקנות הגמלאות, המחייבות הודעה בתוך שלושה חודשים, הייתה מוטעית, שכן תקנות אלה הן מנהליות באופיין ואינן יכולות לגבור על הזכויות המהותיות שנקבעו בהחלטת ועדת הכנסת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לא נמסרה למערער הודעה כדין על החובה למסור הודעה כאמור וכי הסברו לאי כך היה סביר. ההוראות הרלוונטיות במקרה זה, להבדיל מאלו שבבג"ץ 1520/91, העניקו שיקול דעת להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת. משכך, הורה בית המשפט לספור את תקופת שירותו הציבורי של המערער במסגרת שירותו השיפוטי לצורך חישוב קצבת הפרישה שלו, ובכך קיבל את הערעור.