ע"ע 47625-06-13

תקציר

בעל חווה העסיק אזרח תאילנד כמהגר עבודה מיולי 2003 עד מארס 2008. שלוש שנים לאחר סיום ההעסקה, הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי נגד הבעלים בגין הגנות והטבות שונות בדיני העבודה בסך כולל של 210,738 ₪. בעלת הבית טענה כי שילמה לעובד את זכויותיו המגיעות לו, והציגה תלושי שכר כראיה. עם זאת, בית הדין פסק לטובת העובד, והורה לבעלים לשלם לו הטבות בסך 28,136 שקל, לרבות הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, דמי חופשה והפרשות לפנסיה. בית המשפט גם הורה לבעלים לשלם הוצאות בסך 15 אלף שקל. הבעלים ערער על ההחלטה וביקש עיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה נדחתה משום שסיכויי הצלחת הערעור לא היו גבוהים, ומאזן הנוחות לא נטה לטובת הבעלים. בית הדין ציין כי אין לעכב את אי-תשלום דמי המגן למהגרי העבודה, במיוחד כאשר מדובר בסכומים שאינם גבוהים. בהחלטה הודגש כי יש לבחון כל מקרה לגופו וכי מוצאו הזר של העובד אינו מצדיק עיכוב ביצוע. מאחר שהבקשה הוגשה שנה לאחר הערעור ופסק הדין, ונוכח אי הוכחת אי יכולתו של הבעלים להחזיר לעובד אם הערעור לא יצלח, דחה בית המשפט את עיכוב הביצוע. הוצאות הבקשה היו אמורות להישקל בפסק הדין הסופי.