בג"צ 2398/02

תקציר

העתירה המדוברת נועדה להפוך החלטה של בית המשפט העליון, אשר בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים דחה בעבר בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. פסק דין זה עצמו היה ערעור על החלטת בית משפט השלום שדחה את טענת העותר לזכויות קניין במושב עמינדב. העותרת ביקשה לבטל את החלטת בית המשפט העליון, טענה לזכויות בלעדיות בחווה וביקשה לרשום אותה על שמה. לחילופין, ביקשה להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לצורך הוכחות נוספות. טיעוניה כללו נקודות משפטיות שונות הנוגעות לגופו של סכסוך הרכוש, כאשר היו שערערו על ההליך שנקט בית המשפט העליון כשדחה את בקשתה לחופשה לערער. עם זאת, העתירה נדחתה, שכן לא הוצגו בה נימוקים מספיקים לסעד המבוקש. בפסק הדין הודגש כי בג"ץ אינו פועל כערכאת ערעור על החלטות המתקבלות בהליכים שיפוטיים אזרחיים על ידי רשויות שיפוטיות מוסמכות, ובפרט לא לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט העליון שלא להעניק רשות ערעור בפעם השלישית. העותרים לא הוכיחו כל בסיס מוצהר להתערבות בית המשפט, ולפיכך נדחתה העתירה על הסף. פסק דין זה ניתן סופית ב-22 באפריל 2002.