ת"א 32970-03-22

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה כספית לפיצויים לפי חוק מכר דירות בגין איחור במסירת דירה. התביעה הוגשה על ידי רוכשי דירה בפרויקט בנייה כנגד היזם. הסכם רכישת הדירה קבע תאריך מסירה של 28 בפברואר 2021, עם תקופת תמרון של 60 יום, כלומר הדירה הייתה צריכה להימסר עד 29 באפריל 2021. הרוכשים השתלטו על הנכס ב-27.12.21. פסק הדין בוחן האם האיחור במסירה נבע מנסיבות שאינן בשליטת היזם הנתבע, תוך התמקדות בשתי תקופות זמן: ממועד המסירה החוזי ועד למועד שבו נמסרה לרוכשים לראשונה הודעה על קבלת תעודת גמר (28.2.21 עד 6.10.21), ומהמועד האחרון ועד למועד המסירה בפועל (6.10.21 עד 27.12.21). לראשונה, השופט מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שמגפת הקורונה והשלכותיה גרמו לעיכוב, מה גם שהנתבעת לא הציגה יומני עבודה או לוחות זמנים המדגימים את השפעת המגפה על לוח הזמנים של הפרויקט למרות שלכאורה היו כאלה. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעת בדבר עיכובים שנגרמו על ידי צדדים שלישיים, כגון תאגיד המים והספקים, כבלתי נתמכות בראיות. באשר לתקופה השנייה, קיבלה השופטת את טענת התובעים כי הדירה אינה ראויה למסירה בשל נזילה משמעותית שהתגלתה זמן קצר לאחר ההודעה על תעודת הגמר. השופטת ציינה כי הדירה אינה ראויה למגורים, והתובעים ניסו בכל כוחם לקדם את תהליך המסירה, בניגוד לנתבעת שלא הציגה כל תיעוד בזמן אמת התומך בגרסתה לאירועים. השופטת חישבה את סך הפיצויים המגיעים לתובעים בגין השיהוי, כולל הפרשי הצמדה וריבית, על סך של 91,239 ₪, והורתה לנתבעת לשלם סכום זה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, לתובעים בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. הסכום הכולל של החוב, כולל הפרשי ריבית והצמדה עד למועד פסק הדין, חושב כ-99,906 שקל.