ע"א 78/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, אשר קיבלה חלקית את ערעורם של המערערים, הינדס ושארפ, וקבעה את שווי הקרקע שנרכשה על ידי הינדס משארפ על 128,000 ₪. השאלה העיקרית הייתה האם למשיב, מינהל מס שבח מקרקעין, הייתה סמכות לקבוע את שוויה של עסקת מקרקעין בין המערערים לאחר תום המועד האחרון לעריכת שומה זמנית או סופית של 30 יום. בית המשפט העליון קבע, כי חלוף הזמן כשלעצמו אינו מהווה חסם בפני הטלת חובת תשלום המס כנדרש בחוק. הצהרות המוכר והקונה לפי הדין הרלוונטי אינן שומות, שכן הן חסרות את אלמנט שיעור המס והחבות; הם בסך הכל אוסף של נתונים על העסקה. לפיכך, העדר שומה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק אין משמעותו שההצהרה הופכת לשומה, והמשיב היה רשאי להוציא שומה מאוחרת. עוד מצא בית המשפט כי נטל ההוכחה מוטל על המערערים להוכיח כי פעלו בתום לב במכירת הנכס במחצית מערכו, ולא הצליחו להביא ראיות משכנעות לכך. יתר על כן, בית המשפט קיבל את קביעת הוועדה לגבי שווי הקרקע על סמך הראיות הקיימות, לרבות הסבירות ליחסים מיוחדים או חוסר תום לב בין הצדדים. השופט שמגר הגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת הוועדה ודחה את הערר והורה למערערים לשאת בהוצאות המשיב.