עת"מ 279/07

תקציר

רישיון ישיבת הקבע של העותר, שנולד וגדל בירושלים, נשלל על ידי המשיב בנימוק שהשתקע בארצות הברית לאחר שעזב את ישראל. העותר ערער על החלטה זו וטען כי נטל ההוכחה מוטל על המשיב, וכי למרות קבלת אזרחות אמריקאית, מרכז חייו נותר בישראל. בית המשפט הסכים עם העותר, וקבע כי החלטת המשיב הייתה בלתי סבירה והתבססה אך ורק על החזקות הקבועות בתקנות הכניסה לישראל, אשר לא התחשבו בנסיבותיו הייחודיות של העותר. השופט פסק לטובת העותר, והורה למשיב לאפשר לו לשהות בישראל למשך שנתיים, שלאחריהן יבחן המשיב מחדש את רישיון ישיבת הקבע שלו על בסיס זיקתו לארץ בתקופה זו. עוד נקבע בהחלטה, כי נטל ההוכחה המוטל על העותר נעשה, דבר המוכיח כי קשריו עם ישראל לא נותקו, וכי מרכז חייו נותר בארץ. כמו כן, הדגישה השופטת כי רישיון לישיבת קבע מותנה בישיבת קבע בפועל בישראל, ועל המשיב לבחון זאת שוב ושוב במהלך השנתיים הקרובות. טענותיו הנוספות של העותר בדבר חוקיותן של ההנחיות המנהליות שהפעיל המשיב לא זכו להתייחסות. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות.