ק"ג 40886-11-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה גב' ברכה ברטוב כנגד החלטות הנתבעת, קרן הפנסיה של עובדי ועובדי ההסתדרות, אשר דחתה את תביעתה לקצבת שאירים לאחר פטירת בעלה בשנת 2017. התובעת טענה כי היא ובעלה מעולם לא נפרדו וניהלו חיי משק בית משותפים לאורך כל השנים. עם זאת, הנתבע טען כי בני הזוג מכרו את דירתם והחליטו לגור בנפרד בשנת 1990, ולכן התובעת לא עמדה בדרישות לקבלת קצבת שארים. בית הדין לעבודה הסכים עם טענת הנתבעת ודחה את התביעה. בית המשפט מצא כי התובעת ובעלה לא התגוררו יחד באופן קבוע ורצוף תחת קורת גג אחת מאז תחילת שנות התשעים, ומכירת דירתם מעידה על החלטתם להפריד את מגוריהם. טענת התובעת כי חלומו של בעלה לגור בבית פרטי ומצבה הבריאותי מונע ממנה לגור עמו לא הייתה משכנעת. הראיות והעדויות הראו כי לבני הזוג היו נכסים נפרדים והם ניהלו משקי בית נפרדים. לא היה להם חשבון בנק משותף, והתובעת לא הוזכרה בצוואתו של בעלה. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי טענות התובעת בדבר אישור טלפוני של תביעתה ומחדליה הפרוצדורליים של הנתבעת לא הוכחו. בהתחשב במסירותה של התובעת לבעלה ובנסיבות הספציפיות של המקרה, החליט בית הדין שלא לפסוק הוצאות כלשהן, למרות שדחה את התביעה. החלטה זו התקבלה על בסיס פרשנות החוקים, התקנות והפסיקה הקודמת הרלוונטיים, תוך התחשבות בנטל ההוכחה המוטל על התובע ובמכלול היחסים והנסיבות של בני הזוג.