עמ"ש 11451-06-10

תקציר

הערעור מערער על דחיית תביעה שביקש בית המשפט לענייני משפחה לבטל הסכם פשרה בדבר חלוקת הזכויות בשתי חלקות קרקע בבעלות משותפת של המערערת והמשיבים. בהסכם נקבע כי הצדדים יחלקו את הקרקע על פי סקיצה שתצורף אליה, כאשר כל צד יקבל שטח מוגדר. נקודת מחלוקת הייתה פרשנותו של סעיף שחייב את הצדדים לשתף פעולה בקבלת היתר בנייה, כאשר כל צד יקבל את אותו חלק במבנה בהתאם לשטח שהוסכם. בית משפט קמא אימץ את פרשנותם של המשיבים לפיה הסעיף אינו מחייב אותם לשמור על איזון זכויות הבנייה, והביא את המערערת לערער. המערערת טענה כי פרשנותם של המשיבים סותרת את עצם תכלית ההסכם וכי הנסיבות שסבבו את יצירת ההסכם תומכות בעמדתה. מנגד, טענו המשיבים כי מעשיהם בקידום תכנית מתאר חדשה אינם מהווים הפרה, וכי חתימת המערערת על מסמכים קשורים מעידה על הסכמתה. בית המשפט העליון, בבואו לפרש את ההסכם על פי כוונת הצדדים, מצא את פרשנותם של המשיבים בלתי סבירה, שכן היא מאפשרת להם לנכס לעצמם את כל אחוזי הבנייה, והופכת את חלקה של המערערת לחסר ערך מעשי. תחת זאת, קבע בית המשפט כי ההסכם מחייב את הצדדים לשמור על איזון זכויות בנייה ביחס לחלקם במקרקעין. משכך, קבע בית המשפט כי פעולותיהם החד-צדדיות של המשיבים במימוש התב"ע החדשה הפרו את ההסכם. מאחר שהמערערת ביקשה לאכוף את ההסכם ולא לבטלו, הורה בית המשפט על אכיפתו על פי פרשנותה של המערערת. פסק הדין בוטל, וההסכם היה אמור להיות נאכף כך שהמערערת תקבל את חלקה היחסי בזכויות הבנייה. בנוסף, חויבו המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למערערת הוצאות בסך 15,000 ₪, בעוד הערבות של המערערת הוחזרה.