ע"ו 1978-02-20

תקציר

הדיון נסוב סביב פרשנותה של תקנה 72ג לתקנות הנכות (מבחנים לקביעת דרגות נכות), העוסקת בקביעת דרגת הנכות במובן של שמיעה ואוזניים, ובפרט ירידה בשמיעה בתחום הצלילים הגבוהים. התקנה קובעת כי על מנת לקבוע נכות חייב להיות ליקוי שמיעה בתחום הטונים הגבוהים (3000 ו-4000 הרץ) בנוסף לירידה בשמיעה בתחום הדיבור (טונים נמוכים). השופטת שלומית יעקובוביץ' מסכימה עם קביעת ועדת הערר כי המערער אינו זכאי להטבות לפי התקנה, שכן הוא אינו עומד בתנאי של ירידה בשמיעה בתחום הדיבור. עוד היא מציינת כי פסקי דין קודמים פירשו את התקנה באופן קפדני ומילולי, ואישרו כי יש לקיים את שני התנאים. יתר על כן, היא סבורה כי כוונת המחוקק לא הייתה להיטיב עם הנכה, ותיקון התקנה בשנת 1995 לא שינה דרישה זו. השופט יונה אטדגי, לעומת זאת, סבור כי פרשנותה של הוועדה אינה נכונה וכי הטענות שהציג בא כוח המערער תקפות. לדברי אטדגי, כוונת התקנה היא שאם לאדם יש לקות שמיעה הן בתחום התדרים הגבוה והן בתחום התדרים הנמוך, אזי יש לשלב את הנכות בטונים הגבוהים עם זו שבגוונים הנמוכים. אטדגי טוען גם כי הדרישה לא צריכה להיות מילולית, והמילה "שניהם" מתייחסת לטווח שבין 3000 ל-4000 הרץ. בנוסף, השופט מציין כי התקנות מכירות בליקוי גם אם הוא מופיע באיבר זוגי אחד, ואין צורך שהאוזניים יהיו חריגות. השופטת יהודית שבח מסכימה עם פרשנותה של אטדגי לתקנה 72ג. היא מדגישה כי יש לקרוא את הסעיף בכללותו, והדרישה לירידה בשמיעה בתחום הטונים הגבוהים היא "בנוסף" לירידה בתחום הטונים הנמוכים. מסקנתה היא כי הפגם של המערערת נופל בגדרי התקנה ויש לקבל את הערעור. בהחלטת רוב, כאשר השופטים שבח ואדגי בעד והשופט יעקובוביץ' חולק, הערעור מתקבל, ונקבע כי הפגם של המערער חוסה תחת תקנה 72ג.